בתשובה להאייל האלמוני, 14/06/13 12:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפשר לנסח מבחן שהקורלציה בינו לבין הידע של התלמידים בחומר הקורס בהיסטוריה גבוהה מאוד, גם אם איננה מושלמת. וכשעוסקים במספרים גדולים, זה נשמע לי מספק. כל (טוב, חלק מ)התלמידים המוקלים האלה מגיעים אחר כך לאוניברסיטה - שם חלק מהמרצים לא שמעו על כך שהבחינות והחומר במאה ה-21 אמורים להיות מוקלים מטבעם יחסית למאה הקודמת - ונדהמים מהדרישות, היכולות והמאמץ שנדרשים מהם. זה נראה לי מספיק בשביל מה שחיפשת כ"דבר רע". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק גדול מאד אם אפשר לנסח מבחן כזה, ואין לי שמץ של ספק שבחינת הבגרות אינה כזאת ולא מתיימרת להיות כזאת. לא הבנתי מה אתה רוצה להגיד בפסקה השניה ואיך זה קשור (אם בכלל) למשהו שכתבתי. אכפת לך לנסח מחדש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שרוב המבחנים הם כאלה, וגם בחינת הבגרות. הפסקה הראשונה היתה קשורה לטענתך שאין שום רע בהקלת הבחינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז"א אתה טוען שהדבר הרע בהקלות בבחינות הוא ש"התלמידים ... מגיעים אחר כך לאוניברסיטה ... ונדהמים מהדרישות". אתה באמת עומד מאחורי הטענה במוזרה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי. אחד הדברים המבדלים את הבגרות מבחינות אחרות היא האחידות שלהם ובכך התרומה שלהם כמדד כלל ארצי לקבלה לאוניברסיטה. אולי אפשר גם לומר שהתיכון הוא סוג של הכנה לאוניברסיטה - למי שרוצה כמובן. כמדד: רצוי שמי שמקבל 100 בבחינה אכן יהיה תלמיד מצוין, ולא שהוא יתקבל לפקולטה להנדסת תוכנה בגלל שהיה לו פקטור, ואז יגלה, שוד ושבר, שאין לו מושג בלוגים1 ובחזקות. חבל על הזמן שלו ועל הזמן של המרצים שלו. כהכנה: מאחר ודי ברור שרמת הבחינות קובעת את רמת הלימוד (בייחוד כיום עם כל המיקודים וההכנות והנגישות של בחינות קודמות - רק מתי מעט יטרחו ללמוד ברמה שגבוהה מהבחינה) - אזי הקלת הבחינות תגרום לתלמידים להגיע לאוניברסיטה עם ידע מועט וחסר, וחבל. אז אפשר לבזבז את השנה הראשונה באוניברסיטה רק כדי להשלים חוסרים, אבל לא חבל? מה, מישהו באמת חושב (ביהירותו) שהדור של היום יותר טיפש מטבעו מהדור של לפני 30 שנה? 1 - לוגים - קיצור ללוגריתמים, ולא לבלוגים באינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש הבדל ברמות בין השנים. כך שאם נבחנת במקצוע מסויים בשנת 2013, עם בחינה קשה, ושנה הבאה הבחינה תהיה קלה, יש יתרון, מבחינת הממוצע, למי שנבחן בשנה קלה. ומדי שנה נרשמים בוגרי שנתונים שונים במקביל. בהרבה פקולטות באוניברסיטה זה לא ממש משנה. אם אתה רוצה ללמוד אשורולוגיה או פיזיקה, לא תהיה לך בעיה להתקבל. אבל אם אתה רוצה רפואה או תקשורת1... לגבי הסיפא, אני מסכימה. כמדומני כבר כתבתי את זה פעם, אבל כשהתחלתי את לימודי הגבוהים נוכחתי שהבגרויות שחרדנו מהן כל כך, מקבילות ברמתן לבחינות-סוף-סימסטר במקום עם סטנדרטים אקדמיים נמוכים2 כמו בצלאל. קל וחומר אוניברסיטה. 1 לגמרי עניין של היצע וביקוש. לימודי פיזיקה קשים הרבה יותר מתקשורת. 2 יתכן שזה השתנה, אבל אני משערת שלא. העיקר בבצלאל הם הלימודים הפרקטיים. אם תכשל בקורס מעשי אחד, אתה עלול לעוף. הקורסים העיוניים נמצאים שם מלכתחילה רק בגלל דרישות המל"ג. אף אחד לא אומר לך עד סוף שנה ד', שהממוצע שלך3 בתואר מורכב בעצם משנה ד' ומהקורסים העיוניים (כן, כן, אלה שזרקת בהם ולא הגעת אליהם ובסוף חרבשת משהו) של כל השנים. 3 שלא באמת משנה, רק לצרכי חילופי סטודנטים ובשביל נשות כוח אדם פקאצות4. 4 מאז שסיימתי ללמוד שאלו אותי פעם אחת בלבד מה היה הממוצע שלי בלימודים, וזה היה בשנה שעברה. ניסיתי להסביר לפקאצה שזה ממש לא אינדיקציה ולא מדד מדוייק, היא התעקשה, אני הנפצתי מספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אותי איך היית מעביר קורס הכנה ללידה... בכל מקרה, תלמידים לא ניגשים לבגרות במטרה להוציא 70, הם ניגשים במטרה להוציא את התוצאה הטובה ביותר שהם יכולים להוציא. העובדה שהם יודעים שהבחינה שלהם תהיה קשה יותר או קלה יותר מהבחינה שהיתה בשנה שעברה לא תשפיע (ולא משפיעה) כלל על רמת המאמץ שלהם. הקלות בבגרות לא גורמת לתלמיידם להגיע לאוניברסיטה עם "ידע מועט וחסר". תמיד יהיו (ותמיד היו) מרצים באוניברסיטה שיתלוננו שהתלמידים מגיעים "לא מוכנים", זה לא קשור לרמת הבחינות אלא לאותם מרצים ולקשר שלהם עם המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדבר על שוני בקושי בין השנים, שממילא לא ידוע ואי אפשר להתכונן אליו, ואם אין בו מגמה מסוימת (ירידה או עלייה מתמשכת בקושי) הוא לא כל כך רלוונטי לדיון עד כה. הקלה מתמשכת בבגרויות, שניתן ללמוד ממנה משנים קודמות ולהסיק ממנה על החומר לבחינה, ברור שתשפיע הן על רמת המאמץ והן על עיוות בציונים כמו שכבר הסברתי בפירוט קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושב שלא. אחד הדברים שהלימוד לבחינה בהיסטוריה כן אמור ללמד, משהו שנראה לי שפספסת בזמנו, הוא שלא מספיק לדעת משהו או לחשוב משהו, צריך גם לדעת איך לבטא אותו על מנת שגם הצד השני (הבוחן במקרה של בחינה, או הקורא במקרה של דיון) יבין. אני, למשל, נימקתי בתגובה 616704. יכול להיות שאני טועה, אבל על מנת לשכנע אותי בזה לא מספיק להצהיר שאתה חושב ככה, אתה צריך גם להביא נימוק מפורט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה הנ''ל בתור נימוק הבאת דוגמאות לא רלבנטיות של ידע שמחוץ לחומר הנלמד, ותהיות כמותיות על דיוק המדידה (מעבר להצהרות של ''ברור לי לחלוטין שהן לא מודדות ידע'' שאינן נימוק אלא הצהרה). הבה לא נגרר לידיעה סוליפסיסטית שאינה ברת תקשורת. תלמידים, וודאי במקצועות ההומניים, נדרשים לנסח במילים את ידיעותיהם ותשובותיהם. בדיוק כמו שתלמיד ש''יודע בראש'' את ההוכחה למשפט פרמה אבל לא יודע לכתוב את ההוכחה, כאילו לא הוכיח אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאחד מאיתנו לא ממש קרא את מה שכתבתי. לא ברור לי אם השורה השניה באה כהסכמה או שעדיין יש ביננו מחלוקת (ואם כן, אז אולי כדאי שתנסח את השורה השניה באופן שלא מסכים לחלוטין אם מה שאמרתי)? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |