|
אנחנו לא אותו אחד. אני כתבתי את תגובה 616496 ואין לי כוונה להפנות אותך לשום מקום, אני לא יועץ קריירה ואת בטח אינטליגנטית מספיק לא לקחת עצות אישיות מאנשים שלא מכירים אותך ושאת לא מכירה אותם. בעריכת דין יש, למיטב הבנתי, שלוש בעיות שגורמות לי לא לחזור מתגובה 616496: 1. ההצע עולה על הביקוש. בהרבה. אני זוכר שכשהתחלתי ללמוד היה לי שותף שלמד משפטים ושהיה צוחק עלי שאני הולך להיות עני. הוא צדק. אני לא יודע איפה הוא היום, אבל רוב הסיכויים שהוא הרבה הרבה יותר עשיר ממני. היום, מצד שני, כשהמכללות מייצרות מאות משפטנים חדשים מידי שנה, השוק פשוט מוצף. מצד שני, הביקוש למשפטנים די מוגבל, יש גבול לכמה בעיות משפטיות יכולה אוכלוסיה בגודל קבוע מראש לייצר. נכון, תמיד אפשר לייצר עוד בעיות חדשות, ויש כאן כמה שישמחו אם החוקים יהיו כאלה שכל אחד מאיתנו יצטרך עורך דין צמוד, אבל ייצור בעיות משפטיות מאוויר לא מגדיל את התוצר (ולרוב אפילו מוריד אותו), ככה שכמות הכסף הפנוי לפתרון אותן בעיות נתון מראש. 2. משפטים, מעצם טיבעו, הוא אולי המקצוע הכי מפוקח בשוק הפרטי. משפטן תלוי באופן כמעט מוחלט בחוקים ובתקנות של המדינה ובהחלטות הממשלה, ומצד שני, מי שמשלם למשפטן הוא (לרוב) לא המדינה. זה לא נראה לי מודל כלכלי בריא במיוחד, וזה נראה לי מודל שמבטיח שהקידום יהיה תלוי בהרבה דברים מלבד כשרון. 3. עורכי דין מרוויחים מעומללותם של אנשים. אולי לא כולם, אבל רבים מאד בחלקים גדולים של הקריירה שלהם. זה לא אותו רווח שיש לקברן, משום שקברן יודע שפוטנציאל הלקוחות של כל אדם ואדם הוא זהה. זה לא אותו רווח שיש לרופא, שירוויח יותר אם הבעיה תפתר, זה רווח מסוג שונה, מה שחמור יותר, הרבה פעמים העורך דין נכנס לעסק בגלל עומללות של צד א' ויודע שהוא ירוויח כסף אם הוא ירגום לצד ב' לאומללות. הרווח הזה, המודל העיסקי הזה, משפיע על האופי של הרבה עורכי דין והופך אותם לאנשים צינים, לא אמינים ולא סימפטיים.
כמובן שלעורך דין שמצליח למצוא לעצמו נישה שבא יש ביקוש גדול מההצע, שמתאקלם טוב במערכות סמי ממשלתיות או שהנישה שלו לא כל כך תלויה בממשלה, שיודע שהוא מוכשר מספיק ו/או שיש לו את הקשרים שצריך להתקדם, ושכבר איבד את צלם האנוש שבו, או לחלופין שמצא נישה בה רק מגדילים את האושר האנושי, או שיודע איך להתעלות מעל כל זה, לא כדאי להקשיב לעצות שלי.
|
|