בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 29/04/13 5:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הא, בדיוק אתמול התכוונתי להעלות את המאמר הזה ולשמוע מה דעתך בעניין. בקריאה ראשונה גם אני הנהנתי, אבל אז תפסתי שהיא בעצם מחמיצה עניין חשוב ביותר. נכון, השפה המדוברת אינה נענית לכללים ''הישנים''. אבל נכסי התרבות שלנו, לא רק הדתיים אלא גם החילוניים, ולא רק הישנים אלא גם רבים מהחדשים, כתובים באותם חוקים שעל מותם הכריזה. חלק מהחוקים הללו חיים גם בפי קרייני החדשות, וגם בפי רבים אחרים בדברם בציבור. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני התכוונתי להעלות את המאמר כדוגמא להחמצה עוד יותר חשובה: בכלל לא מלמדים את כללי הניקוד בבתי הספר מזה שנים רבות ( לפחות על פי המדגם הלא מדעי שערכתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<מגרד בפדחתי> בעצם, נדמה לי שגם אותי לא לימדו את כללי הניקוד (קצת יותר מעשרים שנה). לימדו את הניקוד שמתאים לפעלים לפי הבניין, ואת הניקוד שמתאים לשמות לפי המשקל, אבל נדמה לי שלא לימדו כללים בנוסח "הברה סגורה לא מוטעמת בתנועה קטנה", ואני בטוח שלא היו מבחנים שבהם נדרשנו לנקד קטע טקסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותנו ( שנתון 80 כזה) כן לימדו, אבל כמובן שאינני זוכר כלום. בכל אופן כיום אפילו את המעט הזה לא מלמדים. לא הבנתי בכלל על מה הכותבת מדברת. אולי יש בתי ספר שעדיין מלמדים ניקוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי ששוקלים לוותר על המיקוד, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפרה אחת? שלוש! ברזולוציה הזאת ניתן יהיה לשייך מיקוד לכל אדם בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרי ידוע לכל אוחז מצלמה שמיקוד אופטימלי חיוני לרזולוציה מקסימלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיונים באייל כבר איבדו אותו מזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר היטב שלמדתי כללי ניקוד חלקיים (פל''ג, סל''ק וכד') ושהיו המון יוצאים מן הכלל. היום דורשים מהילדים בכיתה א' לנקד את התשובות שהם כותבים, אבל לא נותנים להם שום כלים לעשות את זה. אני משתמש במילון כשהבת שלי שואלת ואני לא בטוח בחוק הרלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזמן לא הייתי בכיתה א', אבל ממש דורשים מילדים בכיתה א' לנקד את התשובות שהם כותבים? כלומר, לא רק בארבע תנועות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי בשיעורי שפה, אבל הבת שלי שואלת אותי בכל פעם באיזה סימן ניקוד (מבין אלו שנשמעים לה אותו הדבר) להשתמש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שבהכתבות מעירים להם על טעויות ניקוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלק המוזר בסיפור, זה שמשתמע ממנו שהמורים יודעים לנקד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר מצאתי להן כמה שגיאות ניקוד. מה שלי מפריע, זה שבכל הטקסטים (גם בספרים וגם בדפי העבודה) מעלימים את הדגשים שאינם באותיות בג''ד כפ''ת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה (ל' דגושה) אותם דגשים חזקים שהעלמותם הוזכרה בכתבה. ואגב דגשים קלים: בג"ד כפ"ת או רק בכ"פ (הנשמעים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שרק בכ''פ, אבל אין לי כאן טקסט כדי לוודא את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא יודע מה ירד בעשרים ומשהו שנים האחרונות; אצלי למדנו בחטף (לא התכוונתי) את כללי סל"ק-פל"ג וכאלה, אבל על ההבחנה בין שווא נח לנע חרשנו וחרשנו, וכך גם על שאר העניינים שהיא מזכירה. בנוגע לסיווג השוואים, זה באמת מצחיק: לא רק שבדיבור החוקים האלו כבר לא קיימים, כפי שהיא כותבת, בכתב אין הבחנה גרפית ביניהם - כך שגם מי שרוצה ללמוד לנקד יכול לדלג על הפרק הזה! (אני לא כל כך בטוח בזה; צריך למשל לדעת אם שוואים מסוימים הם נחים כדי לדעת אם לשים אחריהם דגש. מצד שני, התרעננתי עכשיו בכללי אליהו בחור, והם דורשים שהמילה כבר תהיה מנוקדת כדי לדעת מתי השווא נע...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהנעת שווא והפּקת ה"א כבר די נכחדות (ובמגמה חד-כיוונית) אפילו אצל קרייני הרדיו, ועוד יותר מכך הלרעת הפועל "שרה" ודומיו (אני עדיין בטראומה מהפדיחה שהיתה לי בגלל זה באחת מהחידות שלי באייל). היא כותבת במפורש על רוב הסוגיות, ונדמה לי שהיא צודקת היכן שהיא כותבת זאת, שגם בקרב העברים המשכילים ביותר איש לא מדבר לפי החוקים האלו. בנוגע לטקסטים כתובים, לפחות רוב הכללים שהיא מזכירה לא משפיעים בכלל על הכתיב הלא-מנוקד. אם יש לך דוגמאות מהמאמר שאתה חולק עליהן, אתה מוזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה מזכיר לי משהו שמזמן רציתי לשאול כאן. את ההגיה הנכונה (הוסיפו מרכאות לפי הטעם) של חי"ת ועי"ן הסיקו מלומדי העברית המודרנית מעדות יהודיות שהגו אותן בזמן המודרני באופן שסביר שדומה להגיה של העברים הקדומים. ואת זה הם הנחילו לאבשלום קור ודן כנר. האם זה נכון גם למפיק? יש עדה יהודית שהוגה את המפיק באופן מסורתי כמו קור וכנר? שפה שמית אחרת (ערבית, למיטב ידיעתי, לא)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, יש הגייה מיוחדת למפיק? איך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת לא מכיר את ההבדל בהגיה בין אישה (=אדם ממין נקבה) לבין אישה (האיש שלה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת שלא. מה ההבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל דק מאד, ורובינו אכן מבליעים אותו (למעשה, רובינו נמנעים משימוש במובן השני של המילה), אבל: במילה אישה (אדם ♀) האות ה' אינה נשמעת כלל, כאשר מדובר על האיש שלה יש מפיק באות ה', והיא נשמעת קלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, דווקא אצל ההוגה הדגולה פנינה רוזנבלום, האות ה' נשמעת היטב במובן הראשון של המילה: תמיד אישה. וכן, איזה קאמפ אייטיז מטורף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לך ולירדן. לא ידעתי ולא שמתי לב. בעניין קרוב - מזמן שמתי לב שכשאני מדגיש את המלה ''לא'', אני הרבה פעמים מבטא את ה-א' שבסופה בכמעין עיצור. זה אף פעם לא קורה לי עם ''לו''. אני צריך לשים לב אם גם אחרים עושים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכירים אחרים שמבטאים כמוך, אבל אצל תימנים שקוראים בתורה זה קצת להיפך. כשצריך לקרוא "לו" הם מושכים קצת, כאילו יש הפסקה קצרה, גם אם הטעם מחבר. הנה דוגמה והסבר (שים לב שלמרות שבמקרה הזה כתוב בטקסט "לא", הקריאה היא כאילו כתוב "לו" - כלומר, עם הפסקה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה לומר ''ילקוטה'' ובסוף לתת נשיפה קטנה, אך נשמעת, של אוויר מהגרון. לחילופין, נסה לצוד מהדורת חדשות ברדיו שמקריין דן כנר, ולחפש את זה. אני לא זוכר אם אבשלום קור מפיק, אבל צריך להיות קל יותר לצוד אותו (ימי חול, עשרה לחמש, גל''צ, נכון ללפני כמה שנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שדן כנר ממש נהנה מהמפיקים שלו. כאן אפשר להאזין לו קורא את פרק א' מספר בראשית. המפיקים מתחילים ב-4:00 בערך. ביקורת המקרא: קולו נעים מאוד1. הנעת השוואים מדויקת, המפיקים מפיקים, והוא מקפיד על הקריאה מלעיל ומלרע גם במקומות הלא-טריוויאליים. התרעומת העיקרית שלי היא על שהוא לא מדגיש מספיק את המ"ם במילה "המים", באף אחד ממופעיה (השווה לביטוי היפהפה של המילה "ימים"). 1 או כמו שאומרת אשתי: התחת שלו מרוח בדבש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האזנתי עכשיו לחדשות 11:00 מפי צבי סלטון. הוא הניח כמעט את כל השוואים הנעים, אבל הפיק את המפיקים. ברוך באמת נזהרה בדוגמאות המפורטות, אין כמעט מי שמקפיד עליהן בדיבור. קצת פחות לגבי הגרוניות (יש רבים שמקפידים) ולגבי המלרעיות של "ארבע" ו"שמונה". קשה לי להקפיד על "ארבע", "שמונה" ו"אצבע" בדיבור רגיל, אבל לא אעלה על דעתי לבטא אותם מלעיל בקריאה מהכתב. אני מקפיד גם על דיבורו של בני והוא בהחלט יודע איך יש לבטא, גם אם לפעמים הוא מתעצל. הוא גם יודע שאומרים "החבר" בסגול1. אפילו על "באה" ו"רצה" מקפידים בדיבוב של חלק מתוכניות האנימציה. הכללים האלו משפיעים על קריאה של טקסט מנוקד. שירה, למשל. 1 למה לא ניקדתי? WINDOWS 8, זה למה. אני עדיין מחפש את הסגול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני ואשתי אומרים את המספרים לילד1 אנחנו אינסטיקנטיבית אומרים "ארבע" במלרע אבל "שמונה" במלעיל. בלי ספק בגלל השכנים. 1 שכבר מזמן יודע להגיד את רצף המספרים מאחד עד עשר, לפעמים אפילו בלי לדלג, אבל לספור הוא לא יודע עדיין. לא העליתי בדעתי עד כמה גדול הפער המנטלי בין המשימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני גיליתי את הפער הזה לאחרונה. פער דומה קיים גם בין זיהוי הסיפרה ליכולת הספירה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |