|
||||
|
||||
כן. זה מאוד גרוע. זה ממש מעליב. אני עבדתי וטרחתי ובישלתי ואת - את באה ויושבת ולא נוגעת בכלום כי לא נאה לך לאכול? _________________ חמי עשה את זה פעם. ומאז אנחנו לא מזמינים אותו לארוחות. |
|
||||
|
||||
אחי וגיסתי הגיעו אלי ואני הכנתי כמה מנות. גיסתי טעמה מהן והחלה לומר: פה חסר מלח, פה אם תוסיפי פטרוזיליה המנה תהיה טעימה יותר, המנה הזו לא מספיק חריפה. העיקרון ברור. לא הכנתי לה עוד אוכל וגם חיבתי אליה הלכה ופחתה. ככלל, זו גישה המתפרשת לכל תחומי החיים והופכת את חברת המבקר בלי בקרה של תזמון וסביבה למעיקה. |
|
||||
|
||||
אילו היתה רק מוסיפה מלח או פלפל או תבלינים מבלי להעיר, האם עדיין היה זה פוגע? |
|
||||
|
||||
אני לא האלמוני ולא יודע מה גורם לו להיפגע, אבל מלח זהו גורם שמקובל להניח על שלחן האוכל כדי שכל אחד יוסיף כטעמו. אין דין הוספת מלח לצלחת הפרטית כדין העברת ביקורת על איכות התבשיל. |
|
||||
|
||||
ממש לא. כפי שדורון אמר, להוסיף מלח או פלפל שחור מקובל לגמרי, הרי לכל אחד יש בלוטות טעם שונות ברגישותן. כאן הרגשתי שיושבת לשולחני מבקרת מזון ולא קרובת משפחה וכדי להחריף את המצב זו היתה הפעם הראשונה (והאחרונה) שהיא התארחה אצלי לארוחה, בלי מילת שבח אחת אחרי שטרחתי וביקורת למכביר. כיום זה זיכרון די משעשע של סיטואציה כמעט פארודית, אז פשוט נעלבתי ואני שמחה בהחלטה לא לבשל עבורה יותר. |
|
||||
|
||||
לני הנרי נענה ללקוח שמבקש מלח. |
|
||||
|
||||
אני לא מצליחה לראות אבל תודה. תגובה אפשרית אחרת שעולה כעת בדעתי היתה לשקף לה איך חוויתי אותה כאורחת, הדבר יכול היה ליצור שיחה מעניינת. ("את רגישה מדי" "ואולי את לא רגישה מספיק?" "לא יכול להיות" :)) |
|
||||
|
||||
מישהו טרח לתמלל חלק מהקטע ב-wikiquote. |
|
||||
|
||||
בדיוק. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |