|
הקפ"ג דוקא שונה מהאנטרופיה בזה שהיא תופעת מיקרו שיכולה להימדד עבור חלקיק יחיד, בעוד האנטרופיה היא תופעת מקרו שהיא אכן סטטיסטית (אבל סטטיסטית בלבד) וזקוקה למיליוני חלקיקים.
אלקטרון בודד נורה דרך חריץ, ולצורך הענין יכול ב-50% לנטות ימינה אם יש לו קיטוב מעלה ו-50% שמאלה אם יש לו קיטוב מטה (אפשר לסדר את זה עם מקטב מתאים לפני החריץ). הרצת הניסוי אחורה בזמן עשויה בקלות ליצור מצב שאינו קביל פיזיקלית. למשל, אם מגיע ברברס מימין אלקטרון עם קיטוב מעלה, ועושה את דרכו אל החריץ, אין לו שום סיבה לחזור ולהיות האלקטרון ששלחנו, מאחר ואין שום יכולת לנבא מהמצב הקרוס אפילו את פונקצית הגל כולה לפני הקריסה (מן הסתם יש מרחב עצום של פונקציות שיביאו לאותו מצב קרוס). ולכן 'הרצה אחורה בזמן' של ניסוי האלקטרון מיד תבהיר לפיזיקאי המתבונן לאיזה כיוון רץ הזמן בהקרנה הזאת.
זה לא נכון לתנועת מיליון מולקולות בודדות, שלמרות שסטטיסטית אכן מגדילות את האנטרופיה, ניתן להריץ את תנועתן אחורה בזמן ולא לדעת שזה מה שקורה, כל עוד לא יצרת בצורה מלאכותית מצב עם אנטרופיה נמוכה במיוחד. אולי הכי קל לדמות בעיני רוחנו שולחן ביליארד עם כדורים שמתרוצצים עליו. כל תנועה של הכדורים (בהנחה שאין חיכוך), תהיה קבילה גם בהרצת הסרט שצילמנו אחורה בזמן. עכשיו במקום ביליארד (או בנוסף) ניקח מיליארד כדורים, והרי לנו אנטרופיה. ועדיין מהתבוננות בכדורים עצמם אין לנו מושג לאן זז הזמן, הקדימה או אם אחורה.
|
|