 |
הקביעות השכליות על האמונה אינן מעניינות. היא גם איננה מודדת האם דבר מה הוא נכון או לא נכון. היא פשוט אמונה. אם אינני יכול לחרוץ קביעה ערכית על האמונה שלי, קל וחומר שאינני יכול לחרוץ קביעה דומה על אמונה של אדם אחר. לפי שהאמונה שלי היא ביני לבין האלוהים, ואילו באמונה שלו, שהיא בינו לבין האלוהים, אין לי שום חלק. האמונה עומדת וקיימת בין האדם לאלוהים ולא בין בני אדם או קהל בני אדם או האדם והמדינה. היא שייכת לו ולו בלבד.
מצד שני, יכולה המחשבה להתערב ולבחון את הדוגמה. לפענח אותה, להבין אותה, להשוות אותה, לקבל אותה, לדחות חלקים בתוכה, לאמץ דוגמה אחרת ולהורות לאדם לחיות בתוך המידות שחשבה לו. היא גם יכולה להתווכח על המידות של אדם אחר או של דוגמה אחרת, ולומר הדוגמה שלי טובה יותר. אז ינהלו ויכוח לגיטימי איזו דוגמה עדיפה. אבל בכל אלה אין כדי ללמד על האמונה. המחשבה לא תאמר לאמונה להתקיים או לחדול, או במה להאמין, כמה להאמין ואיך להאמין. ואם תגיד המחשבה לאמונה- עיינתי בדברים והגעתי למסקנה שאלוהים לא ברא את השמיים ואת הארץ, אלא היה שם המפץ הגדול. למשל. תאמר לה האמונה- אולי ברא, אולי לא ברא, אולי מפץ. השאלות הללו אינן מעניינות אותי. אני אמונה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש