 |
אני מתייחס למלחה"ע II, ולתכנית דייל-ברדה. לא ציפו למלחמה מאוד ארוכה ובטח לא למה שהתרחש. איוון בלוך הוא דוגמה חביבה מאוד עלי, בגלל שהוא ניחש כמעט הכל נכון חוץ מהמסקנה הסופית שלו - שלא תיתכן מלחמה *בגלל* האופי ההרסני הזה. הסתבר, למרבה הצער, שמלחה"ע I התרחשה למרות שהיו בה קווי דמיון לתיאורים של בלוך שהיו אמורים לגרום למדינות המערב להימנע ממנה.
נושא ההפצצות האסטרטגיות אכן קשור לזה, אבל הוא גם חלק מהסיבות בגללן תומכי 'המפציץ תמיד יעבור' לא האמינו במלחמה ארוכה של ממש, שלא לדבר על העובדה שגם טרנצ'ארד וגם לודלו-יואיט, שפיקד על פיקוד המפציצים בפתיחת המלחמה, לא האמינו בהפצצה מכוונת של אזרחים. למעשה, ההסתייגויות שלהם היו לא רק מוסריות, אלא גם שהם פקפקו בתועלת הצבאית שבכך, בניגוד להשמדת מרכזי תעשיה, נתיבי תנועה וכן הלאה.. למזלם של הבריטים, כמה זמן לפני מלחה"ע II (במיוחד אחרי המלצות ועדת טיזארד של 1934-1935, אם כי רק חלקן הוקדש ספציפית לזה) הם התחילו להקדיש יותר משאבים לפיקוד מטוסי הקרב, למרות שבפתיחתה העדיפות הייתה לפיקוד המפציצים (ולמרות שהמפציצים שלהם בפתיחת הלחימה היו טרף קל). דווקא הגרמנים מעולם לא בנו חיל-אוויר אסטרטגי גדול, ורוב משאביהם הוקדשו תמיד לסיוע טקטי (ויירוט, כמובן).
אני גם לא יכול להסכים איתך לגבי 'התמהמהות' הבריטית. הסד"כ הסדיר שלהם היה ב-1939 בסביבות 230,000 איש, ועוד 183,000 מילואים ו-270,000 טריטוריאליים שאי אפשר היה לשלוח בכלל בתקופה הראשונה. כמובן שהכח הזה מונה גם את הדיביזיה בפלסטינה, דיביזיה בקהיר ועוד כל מיני כוחות פזורים ברחבי העולם. בכל זאת, תוך חודש ומשהו הם שלחו כמעט 160,000 איש אל מעבר לתעלה, ועד פתיחת הקרבות במאי המספר היה יותר משלוש-מאות אלף - במילים אחרות, בערך כל מי שהיה פנוי באלנבי מהסד"כ הסדיר והמילואים שהה בצרפת (ועוד דיביזיה מוגברת נשלחה תו"כ הקרבות). צריך גם להזכיר שכשהכח הראשון הגיע, עדיין חלק גדול מהצבא הגרמני היה עסוק בענייני פולין; לצרפת ובריטניה הייתה אותה עת עדיפות מכריעה בכח אדם וציוד בחזית עם גרמניה. זה השתנה לקראת מאי 1940, למרות שלבריטים ולצרפתים עדיין היו יותר קני ארטילריה ויותר טנקים (שחלקם גם יותר משוריינים ויותר כבדים מכל מה שהיה לגרמנים).
לילי מרלן, אגב, *נכתב* ב-1915, אבל יצא לאור דור אח"כ, הוקלט רק ב-1939, והיה שנוא על גבלס בזכות 'תבוסתנותו'. השיר הפך פופולרי *רק* ב-1941; די בדומה לעוד אחד מהשירים המייצגים של המלחמה, We'll meet again, שגם הוא הוקלט ב-1939 בפעם הראשונה אבל צבר פופולריות ככל שהמלחמה הלכה והתארכה. 'זיגפריד ליין', על מילותיו האופטימיות, הנאיביות והמאמינות בניצחון קל (We're going to hang out the washing on the Siegfried Line
If the Siegfried Line's still there) היה מאוד פופולרי בבריטניה בתקופת 'המלחמה המדומה'; אחרי זה, כבר לא).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש