בתשובה להפונז, 30/10/12 17:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
2+3. לעניות דעתי כמות היצירות בעולם ממשיכה לגדול בצורה אקספוננציאלית. נראה לי שהאינטרנט לא הפסיק את המגמה הזו אלא רק הגדיל אותה. אני לא רואה את זכויות יוצרים כדבר שראוי לשמור עליו. זכויות היוצרים נועדו לטעמי להשיג מטרה חשובה: עידוד היצירה. הבעיה היא שהן גם פוגעות ביצירה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
2+3 האינטרנט הוא נהדר, למרות הופעתו כאיש קש. כל טענותי מולו הן כשהוא גורם לנו לחשוב שבזכותו נעלמו זכויות היוצרים מהעולם. כמות, עם זו אינה בהכרח איכות. מן הסתם בעשר השנים האחרונות נכתבו יותר "מאמרים" ויצירות מילוליות ב-N סדרי גודל יותר מכל מה שנכתב לפני כן, וכולן נגישות בבלוגים ושאר ירקות ברשת. אני תוהה - שואל ומשתף בתהייה זו - האם בעוד 30 שנה, כאשר ירצה מישהו להנות מפירותיו התרבותיים הספרותיים והמילוליים של העבר, האם אכן בארון הספרים הוירטואליים שלו היחס בין יצירות העשור הראשון של המילניום לבין יצירות משנות ה-70 של המאה שעברה למשל, יהיה דומה ל-N (עשר ב-N הכוונה). אני רואה את זכויות יוצרים כדבר ש*כן* ראוי לשמור עליו, תוך איזון2 בין עידוד היוצרים לבין הנגישות לקוראים, והשמירה גם על זכות הקנין של הקורא1. 1 בזכות זו אני מתכוון לכך שכאשר שילמתי על משהו, קובץ או עץ, במיטב כספי, הוא נמצא בצורה כלשהיא תחת ידי, כך שמבלי לפרוץ אלי הביתה או לבצע פעולה פלילית אחרת, לאיש לא תהיה הזכות להעלים אותו ממני. ברמה מסוימת זה בדיוק צידו השני של המטבע של זכות הקנין הרוחני של היוצר - זכות הקנין של הצרכן. 2 איזון - מושג המניח שיש דרך אמצע בין אופציות שונות, והעולם מורכב ואינו בנוי משחור ולבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באינטרנט יש המון זבל. רוב התוכן שם הוא כנראה זבל. אבל יש שם גם המון תוכן איכותי. הניחוש (הלא מבוסס שלי) הוא שכמות "החומר האיכותי" גם היא עולה בהתמדה. יכול להיות שיהיו פחות ספרים ויותר קובצי מאמרים וקובצי סיפורים (כמו שבשנות השבעים והשמונים כמעט כל השירים היו בטווח מסוים של אורכים כי זה מה שהרדיו הכתיב). יש לציין שלא מעט מהספרים הקלסיים של המאה ה־19 נכתבו בפורמט דומה של סיפורים שבועיים בהמשכים עבור עיתונים. הדרישה הזו פגמה, מן הסתם, בעלילתם. זכויות יוצרים הן אמנם איזון כמו שציינת, אך הן אינן איזון בין הכותב לקורא. הן איזון בין היוצר (או ליתר דיוק: בעלי הזכויות) לכלל הציבור. היוצרים מקבלים מונופול זמני על יצירתם. לכן מי שמפסיד הוא כל השאר. המונופול הזמני הזה הוא בפועל לפרק זמן ממוצע של מעל למאה שנים, ולכן לא בדיוק זמני מבחינה מעשית (לדוגמה: כל תוכניות הרדיו והטלוויזיה בארץ נמצאות בתוך טווח הזמן הזה). המטרה העיקרית מבחינתי היא עידוד היצירה. מצד שני, תמיד נחמד להשתמש בטיעונים שלך כשמישהו קורא לדברים הללו "קניין רוחני". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |