בתשובה לזיק, 27/10/12 16:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה. זה כנראה ויכוח על ניואנס, אבל גזענים שהרקע שלהם מסורתי ודתי, אני מניח שממילא לא נוטים לדבר על גנטיקה - לדתיים, ככלל, לא מאוד נוח עם התורה הזו. אני מקבל שכנראה היתה אצל חלק מגזעני דרא"פ ראייה של השחורים כנחותים אינהרנטית, אבל אולי מנימוקים פחות "מדעיים" מגנטיקה, ויותר, איך נקרא לזה, רוחניים? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, בדרא"פ היה *בהחלט* בסיס גזעני מוצק לאפרטהייד. מה שאתה מתאר, של אפליה על רקע 'התפתחות תרבותית', היה קיים יותר ברודזיה של איאן סמית' (שרבים מאנשיה ומראשיה, באופן שעלול להיראות לנו מוזר, נהגו לבקר את האפרטהייד במילים חריפות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש במילה גנטיקה הוא ניסוח שלי. התובנה שתכונות כמו צבע עור עוברות מהורים לצאצאיהם היא עתיקה (הפעם ניזהרתי ולא כתבתי בתורשה). גם האקסטראפולציה לתכונות אופי כמו עצלנות, רוע, טיפשות, וחמדנות כבר די ישנה, והרבה אנשים במהלך הדורות לא התעקשו ולא מתעקשים על ביסוס מדעי שלה. אם הייתי מבין שזה מה שמפריע לך היתה נחסכת ממני כתיבת שתי התגובות הקודמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא טוב שליבנו את זה, עכשיו העניין יותר ברור גם לי (ושכנעת אותי, גם אם לא התכוונת, שלא מופרך להשתמש במילה ''גנטיקה'' כפי שעשית.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה צודק. זה נכון שבמהלך יציאת הבריטים (ביציאה הדרגתית בין 1910 ל-1961), היה מהלך של השתלטות האפריקנרים על הממשלה הפדרלית (1948) ודחיקת האופוזיציה הליברלית (שבסיס כוחה היה בקהילה האנגלית הלא-בורית) לאופוזיציה ובמקביל התרחשה הקצנה של הרטוריקה הגזענית. אבל עמיתיך לויכוח, מתעלמים מן ההשפעה שהמשיכה להיות למפלגה הליברלית (ולאוכלוסיה האנגלו-סקסית) הן מן האופוזיציה והן כחלק מן הקואליציה. למעשה המפלגה השמרנית-לאומנית של הבורים עלתה לשלטון בשיא גזענותה (למשל בראשות הנדריק פורוורד) ומשם ואילך היתה כל הזמן בתהליך של התקרבות אל הליברלים. רוה"מ בותה היה אדם פרגמטי ויורשו דה-קלרק היה האיש שהגיע להסכם עם מנדלה וה-ANC להעברת השלטון. אפשר להגיד שהליברלים האנגלים, כמפלגה קטנה מאד שמשו כקטליזטור של הליברליזציה במפלגה השמרנית הגדולה של הבורים. ה"אפרטהייד" (ההפרדה) בניסוחה הרשמי היתה מדיניות של התפתחות בנפרד. נוסחה נפוצה בקרב הלבנים של דרא"פ היתה להציג עצמם כשבט הלבן של דרא"פ, כלומר רק אחד מפסיפס השבטים המרכיבים את דרא"פ. ההתפתחות בנפרד הוצגה כמי שנועדה לאפשר לכל "שבט" לשמר את תרבותו ואת יחודיותו ולמנוע יצירת תערובת "חסרת אופי" ואחידה של גזעים ותרבויות. היה בהצגה הזו יותר מן האמת ממה שהיה נוח לאויבי האפרטהייד להודות בו. לאור היחסים הקשים למשל בין האסיאתים, בני הזולו והשבטים השחורים האחרים ולאור ההגירה המתמדת של שחורים מכל רחבי דרום היבשת לתוך דרא"פ בכל תקופת קיומו של האפרטהייד, צריך להודות שקו הצבע לא היה קו ההפרדה היחיד בדרא"פ. לאמיתו של דבר, מה שהפך את תיזת האפרטהייד לשקרית ומפלה היו קווי ההפרדה הסוציו-אקונומיים שחפפו לקוים הגזעיים. אם השחורים היו כל כך עניים לעומת הלבנים, אתה לא יכול להצדיק את ה"התפתחות בנפרד" ללא נאראטיב גזעני מקביל המסביר מדוע אפשר להמנע מנסיונות לסגור את הפערים המשמעותיים ברמת החיים. במילים אחרות מה שקרה בדרא"פ היה יותר מלחמת מעמדות בנוסח המרקסיסטי מאשר מלחמת גזעים ולא לחינם היתה המפלגה הקומוניסטית מרכיב משמעותי ב-ANC, ארגון המחתרת של השחורים (אאל"ט כל הלבנים שהיו חברים ב-ANC היו מן המפלגה הקומוניסטית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי במשפחה עולים מדרום אפריקה. יתכן והמסגרות שאתה מתאר נכונות באופן כללי אבל הפרטים אינם מסתדרים איתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול מאד להיות. דרא"פ היא מדינה מאד גדולה ועשירה ואני מניח כי היכולת להבין באופן מלא את הפוליטיקה שלה מרחוק היא מאד מוגבלת. בגדול מה שאני אומר הוא כי הפוליטיקה של השבט הלבן של דרא"פ התנודדה תמיד בין שני קטבים. בניגוד למה שנאמר בדיון, הבורים דוקא שמרו על קשר על יבשת המולדת (בפרט הולנד וגרמניה) ולאורך כל המאות ה-19 וה-20 הבורים נטו לקוטב הגזענות מבית המדרש הקיסרי ואח"כ הנאצי. מצד שני הקהילה האנגלו-סקסית נטתה לקוטב השני של הליברליזם של האימפריה הבריטית ואח"כ חבר העמים הבריטי. השפעת הקוטב הליברלי לא הצטמצמה במפלגות המיעוט הליברליות (למשל המפלגה הליברלית של אלן פייטון שהוצאה מחוץ לחוק ב-1968 והמפלגה הפרוגרסיבית של הלן סוזמן היהודיה), אלא התפרשה גם לתוך החלק המתון של המפלגה הלאומית (מפלגת השלטון). מסיבה זו הפוליטיקה הדרא"פ היתה תמיד מיזוג של רטוריקה "ניאו"-ליברלית באופן רשמי, וזרמים תת-קרקעיים של גזענות החל ב"ליברלית" וכלה בנאצית ממש (למשל מפלגת HNP של יוג'ין טר-בלאנש שחוסל לפני שנתיים ע"י השחורים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין האירוניות היותר משעשעות של הגורל נמצאים המקרים בהן שמו של האדם מתאים בצורה כה מופלאה לעיסוקו הציבורי או המיקצועי (כשאני מתכוון ליוג'ין טר-בלאנש, מבלי להלבין פניו ברבים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודוגמא קלסית: "פרופ` משה סיקרון, דמוגרף וסטטיסטיקן, היה מנהל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;" מתוך: דמוגרפיה ישראלית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונגן כלי ההקשה הישראלי הכי מפורסם (לא?), חן צימבליסטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן חן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם כאלה שהצליחו לחמוק ברגע האחרון מגורלם הוודאי. בני ברק הוא כתב אבל, באופן מפגיע, לא לענייני חרדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיונים שכאלה הייתי נזהר מראש עם הצהרות על מי למעלה ומי למטה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |