בתשובה להפונז, 23/10/12 10:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני נוטה להסכים עם עומר. נראה לי שגם אנשים שמורידים סרטים ימנעו מלגנוב. יותר מזה, אם מחר גניבה תהפוך לחוקית למהדרין נראה לי שרוב האנשים הנורמטיבים ימנעו מלגנוב. הסיבה להבדל נראית לי ברורה מעליה וקשורה לפער בין חוק למוסר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהסיבה שרוב האנשים הנורמטיביים מורידים סרטים/ספרים, היא ש-א.סביר להניח שהם לא ייתפסו, ו-ב. שנוצרה נורמה (לא בלתי תלויה ב-א.) לפיה זאת "לא גניבה ממש". הנורמה הזאת לדעתי היא שגויה בבסיסה, אבל אכן היא מוצלחת מאד במניעת הדיסוננס הקוגניטיבי המתבקש. לי לא ברור מה איכפת לסופר שכותב ספר אם התוכן עובר בביטים או במולקולות עץ מושחרות או בהקראה על גבי טייפ, זה היינו הך לגביו. וזה לא קשור לפער בין חוק למוסר (שכמובן כל אחד יכול להגדיר כרצונו). אבל אני נוטה להסכים עם עומר שזה קצת אופ-טופיק לדיון, ולכן אולי כדאי לעצור כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סתם נוצרה נורמה כזאת, נכון? ז"א - כשאתה גונב לחם אחד מהמאפייה לאופה יש לחם אחד פחות למכור, כשאתה מוריד שיר מהרשת ל____ יש ___ פחות למכור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה גונב לחם, האופה הפסיד את מחיר הלחם שהיית משלם. כשאתה גונב ספר - הסופר מפסיד וגו'. זה הפרמטר שמשמעותי כאן. אם תניח שעלות הייצור של הספר/לחם היא אפסית יחסית למחירו (נכון יותר עבור ספר כמובן), זה יעזור לך להבין למה הניסוח שלך שגוי. לאופה לא איכפת כמה כיכרות יושבים לו על המדף, אכפת לו כמה כסף הוא מרוויח לפרנסתו. כנ"ל לסופר. גם כשמשמיעים שיר ברדיו הוא לא "יורד" ממאגר עותקי השירים העולמי, ועדיין האמנים מתעקשים לקבל עליו תמלוגים. כמה מוזר מצידם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהן בדיוק, שלא. קל לי להגיד לך כמה כסף מפסיד האופה על כל פרוסת לחם שאני גונב ממנו. אתה יכול להעריך כמה כסף מפסיד באדי הולי כל פעם שמישהו מעיז ללחוץ על הקישור הזה? משום שבכל החישובים שאני עושה המספר יוצא אפס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באדי הולי מת1. אני מבטיח לך שמאיר שלו או אתגר קרת יודעים להעריך זאת בדיוק לא פחות מהאופה שלך. ובאשר לזמרי רוק, שמעתי לאחרונה טענה שהסיבה העיקרית לעלייה המטורפת במחיריהם של קונצרטי רוק (מאות דולרים לכרטיס באזור סביר באיצטדיון) היא דלדול ההכנסות ממכירות דיסקים. אז אתה יכול ללחוץ שוב על יוטיוב לשמיעת שירים באיכות ירודה, אבל בשביל לשמוע את הזמר שלך בחי זה יעלה לך ולבת זוגתך כמו מערכת סטריאו שלמה. הידד. 1ביום שהמוזיקה מתה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכויות היוצרים על המוזיקה של מי שמת בשנה שבה המוזיקה מתה יפוגו רק בראשון לינואר 2030. עד אז יורשיו של באדי הולי וכן של חברת התקליטים שלו זכאים לקבל כסף על השמעת השיר. מעניין אותי האם אי פעם גנבת את השיר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. דווקא אחרי שקראתי את הפסקה הראשונה באדום אני מצהיר שלא עברתי ולו פעם אחת על הכללים המוגדרים בה. ב. אנחנו דנים כאן על העקרון, החטאים והעברות הקלות שלי אינם רלבנטיים לצורכי הדיון. ג. אין שמיעה ביוטיוב כהורדה למחשב שלך1. ד. הבה נתמקד בסופרים (עבריים), נראה לי שזה מקרה מובחן יותר. 1 אוי, נכנסנו שוב לדיון מה זה אומר ש"יש לך עותק דיגיטלי" של משהו. כבר דשנו בזה יחדיו צפריר, לא? אני מבטיח לא להגיב על שום טיעון שכולל בתוכו את המילה "ענן" ונגזרותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם המלה[*] "כשר" היא מותג רשום של הרבנות שאסור להישתמש בה ללא אישור הרבנות? * זכור לי במעומעם שמיקרוספוט הצעירה ניסתה להגן על המלה "חלונות" כסימן רשום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* לא חלונות כי אם Windows. גם כשכותבים עליהם בעברית, כל המותגים שלהם, למיטב זיכרוני, הם באנגלית. הם גם דאגו בהמשך שכל מיני תוכנות ששמן כלל את המילה Windows ישנו אותו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, שאלת שאלה עובדתית. המקום לענות לה הוא: לא מצאתי דרך לקשר לתשובות אך מה שמצאתי בינתיים: * חיפשתי (חיפוש מדוייק) "כשר" ולא מצאתי שום דבר שנראה קשור לרבנות. * חיפושתי (חיפוש מדוייק "הרבנות" ומצאתי חמישה רישומים שונים של הרבנות באמסטרדם. אז לא לגמרי ברור לי שהמילה "כשר" היא שם מסחר רשום של הרבנות הראשית. אבל שם מסחרי לא חייב להיות רשום. אני מניח שכל אדם סביר מכיר בארץ את השם והחותמת "כשר בהשגחת הרבנות" ואת הערך שיש או אין לה. הבעיה היא שיש לא מעט מוסדות כשרות מתחרים לרבנות. האם הם יכולים ברצינות לנכס לעצמם את המילה הזו? אמנם בחיפוש זריז במדף לא מצאתי מוצר עם חותמת מבד"ץ מחמיר שאין לו גם כשרות מהרבנות (שמשמעותה היא: "כשר בפיקוח הרבנות של ____"). אולם חלק מחותמות הבדצים משתמשות בנוסחים כגון "כשר למהדרין בהשגחת בית הדין של ___". חלק מהם דווקא לא כתובים במפורש את המילה "כשר" אלא מציינים רק "בהשגחת הבד"ץ של ___". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סימן רשום ולא שם מסחרי, אלא חוק איסור הונאה בכשרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שפתרון המקרה המתואר בתגובה 594063 עשוי להשפיע על השימוש בתואר "כשר" לגבי העסקים הירושלמים עליהם מספר "הארץ". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
tx
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע, מה שרק מגדיל את התהיה שלי כמה הוא מפסיד מזה שאתה מוריד את המוזיקה שלו. יודעים להעריך מה? אפס? גם אני יודע להעריך את זה לא פחות טוב מהם: אפס. הידד הידד: הזמר מרוויח (ממכירות הכרטיסים שגדלה עקב חשיפה לקהל גדול יותר1), אני מרוויח (ממוזיקה מגוונת וטובה2), המפיקים מרוויחים, הנגנים מרוויחים, כותבי השירים מרוויחים... היחידים שמפסידים הם מוכרי התקליטים (שאף אחד לא גונב מהם, הם פשוט מוצאים את עצמם עובדים בתעשיה שזמנה עובר). מה רע? 1 לא סתם כמעט כל זמר בן ימינו מפרסם את המוזיקה שלו בחינם. 2 פעם כמעט כל המוזיקה החדשה באה מהרדיו, מוזיקאים שקוטנר3 לא אהב פשוט לא יכלו למכור, ולא משנה כמה הם היו טובים. 3 קוטנר כשם כללי, לא האדם הספציפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו חלוקים. לדעתי מאיר שלו מפסיד על כל עותק לא חוקי שאתה מוריד של הספר שלו יותר מאשר האופה שלך מפסיד על כיכר לחם בודדת4. מכירות הכרטיסים פונות לפלח אוכלוסיה הרבה יותר מצומצם, ולמעשה מדירות את רוב העם מהופעות חיות איכותיות. כותבי השירים מרוויחים הרבה פחות מהופעות מאשר ממכירות תקליטים. 1 אני בכלל לא בטוח שהחשיפה של להקות היום גדולה מזו שהיתה לביטלס, פינק פלויד, לד זפלין וחבריהם בעידן החשוך ההוא של התקליטים. לא יודע למה, רק חיווי אבחנתי. 23אין טעם שתנסה להוכיח לי שיש יתרונות למדיה דיגיטלית, אני מכיר ומוקיר אותם. זה סתם מאשקש את הדיון. 4 זאת הנקודה העקרונית שלי פה, ענייני המוזיקה קצת מבדרים את הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד1 לא מוריד ספרים של מאיר שליו2. לא בטוח שאני מבין מה הבעיה שלך עם "הדרה של רוב העם מהופעות חיות איכותיות", בכל מקרה לא נראה לי שיש קשר לסיפור אופה הלחם שלנו. אני ממשיך להחזיק בטענה שלמרות שאנשים מורידים סרטים ושירים, הם4 ימנעו מלגנוב. 1 אף אחד זה כמובן מוגזם. אבל למיטב ידיעתי הדלה אתרי ההורדות לא ממש מפוצצים בספרים בעברית. או בספרים בכלל. דווקא די פשוט לכמת את זה, כנס לכל אתר טורנט ונסה לחפש ספר. ניסיתי לחפש את מאיר שלו בעברית ובאנגלית (לפי שם הסופר ולפי שמות של כמה מספריו) ולא מצאתי אפילו אחד. להבדיל, הפרק האחרון של משפחת סימפסון מופיע ב-19 גרסאות שונות שלפופולרי ביניהם יש יותר מ-2,000 peers. לספר של דן בראון מלפני שלוש שנים (The Lost Symbol) יש 14 peers. 2 די הגיוני בהתחשב בעובדה שאתה יכול ללכת לספריה הציבורית ולקרוא את הספר באופן חוקי ובלי תשלום3. 3 או כמו שאמר איזה סופר שאף אחד לא זוכר: "ספריות ההשאלה שודדות בעזרתך את פרי עמלם של סופרים ומו"לים" 4 לא כולם, לא תמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מבין את הטיעון שלך. מה אתה טוען, שמאיר שלו לא ניתן לעיבוד והפצה דיגיטליים כעקרון? ולכן ההפסד שלו לא מעניין? ואם יקראו לו Mayer Shalew ויהיו עותקים שלו באמזון אז זה כן ייראה לך רלוונטי? מה זה חשוב אם כרגע יש עותקים דיגיטליים שלו או לא ברשת, אז מחר יהיו, מה זה קשור לדיון העקרוני? או אולי זה קשור בלוגיקה של: אין לי מה להגיד ברמה העקרונית, אז אני נטפל לזוטות ומסיט את הדיון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרבה מה להגיד ברמה העקרונית, אתה זה שלקח את הרמה העקרונית וניסה להכיל אותה על מאיר שלו. ברמה העקרונית מה שיש לי להגיד זה ש"גניבה" של רעיון (תוכן של ספר, שיר,סרט, פטנט, שם רשום...) שונה באופן מהותי מגניבה של רכוש פיזי (לחם, סוכריה, ספר פיזי,בית...). כשאתה גונב משהו פיזי אז לבעליו הקודם יש אחד פחות, כשאתה "גונב" רעיון אז לבעליו המקורי יש בדיוק את אותו רכוש שהיה לו לפני הגניבה, אולי פחות רווח פוטנציאלי, אבל זה גם יקרה אם לא תגנוב לו את הרעיון אלא תמציא רעיון מוצלח יותר (או אפילו אם רק תשכנע את הרוכשים הפוטנציאלים שהרעיון שלך טוב יותר). בלי להכנס לדיון על נכונות החוקים שמונעים ממך לגנוב רעיונות, ברור לחלוטין שהבסיס במוסרי עליו הם בנויים שונה לחלוטין מהבסיס המוסרי עליו בנויים החוקים שאוסרים גניבה. הסיבה שלדעתי רוב האנשים ימנעו מלגנוב רוב הזמן גם אם גניבה תהיה חוקית היא בדיוק זה, ז"א בגלל הבסיס המוסרי האיתן עליו נשענים החוקים שאוסרים על גניבה, כל כך איתן שאנחנו לא צריכים עורכי דין שיסבירו לנו מתי גניבה היא גניבה ומתי לא. לעומת זאת, החוקים שאוסרים על גניבה רעיונות.. בנויה על תשתית מוסרית קצת פחות מוצקה, יותר על "הפסד פוטנציאלי" ו"יעילות שוק" וכמו שאני אנסה להסביר בפסקאות הבאות זה לא תמיד מתקיים. הטענה שלי היא שחוק ומוסר הם דברים שונים, יש דברים לא חוקיים שהם מוסריים לחלוטין, ויש דברים לא מוסריים שהם חוקים לחלוטין. אנשים נמנעים (ברובם, רוב הזמן) מלעשות דברים לא מוסריים לא בגל הפחד להענש אלא בגלל שהם יצורים מוסריים. הנסיון שלך לשחק עם מילים לא משנה את המהות של המעשה, אם תקרא למתנה "גניבה" היא תשאר דבר חיובי, ואם תקרא לגניבה מתנה היא תשאר דבר שלילי. למעשה, אני לגמרי לא מבין מה המטרה במשחקי המילים האלה (בואו לא נקרא לאפרטהייד אפרטהייד ונקרא להורדת סרטים גניבה) שלך, ולאיזה רמה עקרונית זה שייך. אם אתה חושב שהורדת סרטים זה רע ואפרטהייד זה טוב, מה הבעיה להגיד את זה? מה אתה חושב, שאם מחר כולם יקראו ליום לילה אז הם גם ילכו לישון כשיש אור?! ולעניין מאיר שלו (שפעם, לפני שתי תגובות שלמות, היה הנושא שבו רצית להתמקד, ועכשיו פתאום הוא "זוטה"). נגיד שאתה רוצה לקרוא את עשיו (ספר של מאיר שליו, אתה יכול להחליף אותו בכל ספר או סופר שאתה רוצה). יש לך, למיטב הבנתי, 5 אפשרויות. בו נמנה אותם ביחד ונציין את העלות שלהם (לך) הרווח שלהם (לשליו) החוקיות שלהם, והזמן שיקח לך מקבלת ההחלטה עד קבלת הספר. נראה לי שבנוגע לספר אלה הפרמטרים החשובים: 1. אתה יכול ללכת לחנות הספרים הקרובה לביתך ולקנות עותק חדש. עלות: 74 ש"ח. רווח 5(?) ש"ח. חוקיות: חוקי. זמן: יום. 2. אתה יכול לקנות את הספר בחנות יד שניה. עלות 15 ש"ח. רווח 0 (!) ש"ח. חוקיות: חוקי. זמן: יום. 3. אתה יכול להשאיל מחבר או מחבר של חבר. עלות 0 ש"ח. רווח 0 ש"ח. חוקיות: חוקי. זמן: שבוע(?). 4. אתה יכול להשאיל מספריה ציבורית. עלות 0 ש"ח, רווח 0 ש"ח. חוקיות: חוקי. זמן: יום. 5. אתה יכול להוריד ברשת. עלות 0 ש"ח. רווח: 0 ש"ח. חוקיות: לא חוקי. זמן: חודש. עכשיו, יכול אדם לשאול את עצמו למה האפשרות האחרונה, שיש לה בדיוק את אותן תכונות כמו שתי הקודמות לה היא לא חוקית, אבל בגלל שאנחנו מדברים על מוסר ולא על חוק, ברור שכל זמן שספריות ההשאלה הן חוקיות (ומחוייבות על פי חוק), הטענות המוסריות (לא החוקית) כנגד ההורדות לא בנויה על שיקולי רווח או הפסד. ונעבור לרגע לבאדי הולי. אם, כמו שסיפרת לי, כל פעם שאני שומע את השיר של באדי הולי ביוטיוב הוא מפסיד רווח פוטנציאלי אז כנראה שכל פעם שאני לא שומע את השיר של הולי הוא מרוויח את אותו כסף. במילים אחרות, כשהאלמוני מגרמניה ניסה להכנס ליוטיוב ונכשל, באדי הולי הרוויח כסף. וכל פעם שמישהו ברמניה מנסה לעשות את זה באדי הולי ממשיך להרוויח כסף. עכשיו, הטענה הזאת קצת מוזרה בעיני. ז"א גם נתעלם מהעובדה שעדיין לא הסברת לי איך באדי הולי ישתמש בכסף שהוא הרוויח הרגע, ואם מתעלם מהעובדה שמנגנון הרווח של הולי נשאר תלוי באוויר, ונתרכז רק בשאלה איזה סוג רווח זה. הרי רווח כספי (אם אני מבין נכון) יכול לבוא מהגדלת העוגה, מהפסד של מישהו אחר או מירידת ערך הכסף. ברור שאף אחד לא הפסיד אגורה מלחיצה של הקישור, ברור גם שהערך של כל המוצרים בהם אנחנו משתמשים לא השתנה, לכן נראה לי שהצלחת להגדיל את העוגה. כל מה שנשאר זה להסביר לי איך לחלחל את הרווחים של באדי הולי אלינו, ופתרנו את הבעיות הכלכליות של העולם המודרני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. וגבי ניצן מפרט לגבי המספרים: "בשיא, כשהספר נמכר בלי מבצעים, קיבלתי משהו כמו שבעה שקלים לספר. ... בנטו קיבלתי בתקופת השיא שלושה-ארבעה שקלים לספר." "בשוק הספרים, מחיר של ספר לצרכן הוא שמונים ומשהו שקלים. למה? זה המון כסף זה לשלם על מערכת שלמה שנהייתה קצת מיותרת. אתה יכול לכתוב טקסט ובאפליקציה חינמית להפוך אותו לספר דיגיטלי, להעלות אותו ולקבל שבעים אחוז מכל מכירה. בלי מו"ל, בלי מערכת הפצה. אם אמכור ספרים אלקטרוניים ועל כל ספר אקבל, נגיד, עשרה שקלים, זה יותר ממה שקיבלתי כשהספר נמכר בשמונים שקלים. האבסורד הזה לא יכול להימשך. בינתיים, בתקופה הזו, הרבה סופרים משלמים את המחיר, ובהם אני, כי אנחנו עדיין תלויים בדגם הישן שמתפרק" ז"א שליו מרויח בערך 10% (ברוטו) על כל ספר, נטו נראה לי שלא שלא הייתי רחוק. (חוץ מזה, הוא מספר ממה סופר בישראל חי1 ואיך לא כדאי לנהל כספים2 בישראל). 1 רמז, לא ממכירת ספרים. 2 רמז 1, אם יש חוב לביטוח הלאומי, שלמו אותו. רמז 2, אם יצאתם לחו"ל, תשארו שם מספיק זמן כדאי שתוכלו לקבל פטור מהחוב לביטוח לאומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום התנגדות לשלם לסופר עבור עותק דיגיטלי, נהפוך הוא, אני אשמח מאוד לעשות לו אם זה ישפר את רווחיו. יש לי התנגדות לגנוב את העותק הדיגיטלי הזה על ידי הורדתו הבלתי חוקית. ואגב מספרים, אני שמח שהבאת אותם, כי כדי להשלים את התמונה התייעצתי בגוגל והרי התוצאות: ""באדולינה" מכר כ-300 אלף עותקים. "מיץ פטל", שיצא ב-1970, מכר כ-250 אלף עותקים. "רומן רוסי" מכר יותר מ-150 אלף עותקים, ו"מלכים ג"' מכר כ-80 אלף עותקים " 300 אלף כפול שבעה שקלים זה, עם עיגול למטה, שני מיליון שקל. לא סכום שהייתי מזלזל בו, גם עם זה הספר היחידי שהוא מכר בעשור זה עדיין מספיק בשביל להביא איזה לחם שיפון מלא הביתה עם כמה גבינות ברי וקצת יין, ויישאר אפילו עודף. אם הוא לא מצליח לחיות מזה זו כבר בעית ניהול חשבונות. ועדיין אני עומד מאחורי הרישא של תגובתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקרא את המאמר כולו, הוא מעניין ומפרט את בעיית ניהול החשבונות שיש לו (וגם אני, שאני ממש לא רואה חשבון, רואה שיש לו הרבה). 7 שקלים זה כשהספר עולה 80 שקל. אבל ספרים בישראל לא תמיד נמכרים במחיר מלא, כשההצלחה שלהם מתחילה לרדת המחיר יורד לסביבות ה-30 שקל, והרווח לסופר (אם אני מבין נכון) לסביבות ה-4 שקל. בעיה נוספת היא שמס הכנסה לא מחושב על סך כל ההכנסות מספר, אלא על הרווחים שנתיים (ז"א, אם הרווחת שני מליון ברוטו במשך עשור, אבל מתוכם הרווחת מליון וחצי בשנה הראשונה וחצי מליון בתשע שבאו אחריה, די אכלת אותה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האם אתה נוהג לשלם ליוצרים של תוכן שאהוב עליך? ב. המפיקים מרוויחים? האם יש בסך הכל יותר או פחות כסף? האם בסך הכל יותר או פחות כסף עובר דרך מפיקים? (הניחוש הפרטי והלא מבוסס שלי: קצת פחות, פחות, בהתאמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא ישירות, בעקיפין (כשאני קונה כרטיס לסרט שהם יצרו, כשאני משלם אגרה לטלויזה שרוכשת את התוצר שלהם, כשאני מאזין לרדיו, גולש באתר או צופה בטלויזיה שמשדרת פירסומות שמשלמות לרדיו או לטלויזיה שמשלמים, אני מקוה, ליוצרים, כשאני קונה ספרים שהם כתבו...). אין לי הרבה אינטראקציה ישירה עם יצרני תוכן1. ב. לא יודע. ממבט חטוף על העסק לא נראה לי שיש שם אנשים רעבים ללחם או שיש מחסור באנשים שרוצים להצטרף לתעשיה. 1 אני מניח שכמו כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לספק מקור לטענה בדבר עליית המחירים הנ"ל? כמה עלו כרטיסים בעבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזיכרון: ב-1985 המופע של הדייר סטרייטס עלה 11,000 שקלים ישנים - שזה 11 ש"ח. בשנות התשעים כמדומני מופעי הפארק עלו סביב מאה ומשהו שקלים, ובלי הגבלת מקומות אכזרית כמו היום, כשלמרחק של פחות מ-100 מטר מהבמה המחיר(של היום) מוכפל לפחות. מהאינטרנט: <קישור: http://www.digitalmusicnews.com/permalink/2012/12052... גרף ממוצעים> עלייה ממוצעת של 400 אחוז מ-81 עד 2005 (ונראה לי שהם עלו עוד עשרות אחוזים מאז). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Unfortunately, this UMG-music-content is not available in Germany because GEMA has not granted the respective music publishing rights.
Sorry about that. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזינגה! לא להאמין, הנורמות של הגרמנים הפרימיטיביים האלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |