 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה לגמרי צודק, וזהו שורש הוויכוח: לעניות דעתי, ככל שההיסטוריה מאפשרת ניסויים מבוקרים, כבר עשינו את הניסוי הזה - ממשלת רבין /פרס היתה מומר"צת להפליא בימי אוסלו, עשתה מאמצים כנים, אימצה מתווי פשרה וגו', ואם נוסיף אליה גם את ממשלת ברק, אפילו נגיע במצטבר לחמש השנים שלך. התוצאה היתה התחממות ניכרת, אבל לא בכיוון של נכונות לפשרה, אלא ההיפך הגמור: התפרצות אלימה ורצחנית של קיצוניות טרוריסטית שלא היתה כמותה מאז קום המדינה. עכשיו תמיד ניתן לבוא ולומור שהממשלה לא עשתה "בדיוק" מה שארז חושב. אבל זה טיעון ריק, אף ממשלה לא יכולה לעשות בדיוק מה שארז רוצה, יתרה מזו, אפילו ארז עצמו לו היה ראש ממשלה היה מגלה שהוא לא יכול לעשות בדיוק מה שהוא רוצה. לכן, בהינתן המגבלות הריאליות האלה, רבים חושבים שאכן עשינו ניסוי נמרץ בהחלט ורב משאבים לבחון את תיאורית ההידברות והפשרה. ותוך שימוש במשאבים כלכליים וחברתיים עצומים, וגם תוך נטילת סיכון רב. התוצאה של אותו ניסוי היתה כישלון סוחף. ולכן התיאוריה הופרכה, או לפחות ניצבת על כרעי תרנגולת רעועים מאד - כאלה שדורשים כיוונון כל כך עדין של הפרמטרים, כמו מה בדיוק אמר אהוד ברק וכיצד עפעף בעיניו, האם הובטחו 95% או 97% אחוזים מהשטח, האם המפה הונחה על השולחן או מתחתיו וכאלה זוטות. תיאוריה מדינית - לא פיזיקלית - שדורשת כיוונון כל כך עדין, הסבירות שלה להתגשם נמוכה מאוד מאוד. לעומתה, תוך שימוש בתער אוקהם, יש תיאוריה יציבה ופשוטה הרבה יותר, שברורה לכולנו ולכן לא אחזור עליה. לפחות בניסוח שלנו כאן, היא טוענת שהניסוי אכן נכשל, אין המר"צה של הפלסטינאים אלא בדיוק להיפך, ולכן עד שלא תושג ההמר"צה1 הזאת, מאד קשה לחזור ולהיתלות שוב ושוב באותן טענות, שלא מפתיע שנראות לרוב הציבור ככאלה שאבד עליהן הכלח. 1 לא שאנחנו דורשים מאבו מאזן להיות יוסי ביילין פלסטינאי (ולו מחמת דאגתנו תוחלת חייו). הורדת זכות השיבה מהשולחן יהיה צעד בכיוון. או למצער ישיבה למשא ומתן. בלי התנאים המופרכים של הקפאת ההתנחלויות שלא עכבו אף מנהיג פלסטינאי ממשא ומתן עד 2005. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |