בתשובה לאייל אלמוני, 07/10/12 19:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שאתה מראה זה שההיסטוריה היהודית היא לא אחרת מהיסטוריה של קהילות דתיות ועצם היותם של היהודים עם הוא קיבוצם במסגרת הקהילות הללו. האמנסיפציה אכן איימה על ההנהגה הרבנית של הקהילות הללו וזכור הסיפור על הגאון מוילנא שהעדיף את הצאר הרוסי על פני נפוליאון מסיבה זו. ''מתייחש ברוח וגם בגוף לעם היהודי העתיק אשר שכן בארץ ישראל'' היא מיסטיפיקציה של העם היהודי שהיתה מתאימה לישראל אלדד-שייב. הצהרות דתיות של שאיפה לחזור לארץ ישראל לא הביאו ליותר מאשר עליות רבנים שבאו להיקבר בה ואילו רוב היהודים המשיכו את חיי היום יום שלהם במה שראו כגולה וחיפשו להגר למקומות אחרים כשהיתה להם האפשרות לכך. כפי שאמרתי, החפיפה הזו נובעת אך ורק מנסיבות היסטוריות מסוימות ואומת היידיש לא חלקה עם שאר היהודים את מאפייניה הלאומיים. בנסיבות היסטוריות אחרות היתה יכולה לקום מדינה יהודית במקומות אחרים (אוגנדה היא הדוגמא המפורסמת ביותר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יכולה הייתה לקום באוגנדה. יכולה הייתה לקום ברוסיה. יכולה הייתה לקום בארה"ב, ויכולה הייתה לקום בפולין. גם יכולה הייתה לקום בסיני, ויכולה הייתה להיות מדינה זערורית במישור החוף ואפילו לא זה. פנטזיה שנועדה לכישלון. יכולה הייתה שלא לקום בכלל ולהישאר בתור מחוז של כיסופים דתיים. אני מסכים. אני גם לא טוען שיש ליהודים "קושאן תנ"כי" על הארץ, וכי משמיים נקבע שהארץ שייכת להם ורק להם. אבל. זיקה לארץ הזו אשר זרועה מצפון לדרום במיתולוגיה היהודית, בתנ"ך, בהיסטוריה היהודית - יש. והיא אינה קיימת בשום מקום אחר. שהרי אין עוד מקום בעולם שבו יכול היה יהודי אפילו לא להחזיק אדמה. דונם. בכל מקום התקיים היהודי באיזה מקום שהקצו לו, ובמידה שיתפוס מינימום נפח במרחב. בלי שום בעלות. ומתוך מיעוט זכויות. זיקה לטריטוריה- יש ליהודי במקום אחד- בזכרונו. והטריטוריה היא ארץ ישראל. אתה מסכים שלעם היהודי יש זיקה היסטורית לארץ זו? שאם אפשר לומר עליו שהוא היה עם טריטוריאלי הרי שמדובר בבאר שבע, ירושלים, בית אל, שומרון, הכרמל, ולא באודסה ובדנייפר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה צדדית בשביל הפרופורציה: מעניין להשוות למעמד הדתי של ירושלים אצל המוסלמים. בתחילת ימי החליפים לבית אומיה הוחזקו הערים הקדושות מכה ומדינה ע"י מתנגדים להם. כחלופה לכך הם טיפחו את ירושלים כמרכז דתי. אולם עם החזרת השלטון על הערים הקדושות, ירד מעמדה של ירושלים. היא קישבלה שוב מעמד דתי חשוב רק בתחילת המאה העשרים כאשר המופתי החדש למשפחת חוסייני הבין שזו יכולה להיות דרך מועילה להילחם נגד היהודים (ואולי גם הנוצרים) שאצלם לירושלים היה מעמד מיוחד. היום, פחות ממאה שים מאוחר יותר, מעמדה הדתי של ירושלים מתקבל ללא פקפוק אצל המוסלמים תושבי הארץ והאזור. זו אולי דוגמה לכך שחשיבות דתית (וזיקה היסטורית) יכולה להיווצר אפילו יש מאין בפרק זמן לא ארוך במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה לא טובה, לירושלים היה מעמד כבר בימי מוחמד יש (בסעודיה אני חושב) מסגד עם שני שקעי תפילה אחד לכיוון ירושלים ואחד לכיוון מכה במטרה לחזר אחר היהודים מוחמד הכניס כמה מוטיבים מהיהדות לאסלם אחד מהם זה תפילה לכיוון ירושלים לאחר שהיהודים לא הלכו אחריו הוא שינה זאת והתפילה עברה לכיוון מכה. יש לך עוד דוגמה? לדעתך,מתי מתי החל העם היהודי או האומה או השבט או הדת (מחק את המיותר) לראות בא.ישראל כארצו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלי: מסתבר שמעמדה של ירושלים באסלאם קדוש יותר משחשבתי גם לפני מאה השנים האחרונות. נראה שמה שהיה בימיו של מוחמד שנוי במחלוקת (גם בין חוקרים בני ימינו. לא רק בין השיעים לסונים). אבל נראה שמעמדה של ירושלים באסלאם עלה בהמשך בעקבות מסעי הצלב שבהם היא הייתה יעד קדוש לנוצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. צפת. נדדה סנהדרין ליבנה. אבל גם סורא ופומפדיתא ותלמוד בבלי. נדמה לי שבסביבות מהומות אדריאנוס נעשה איזהשהוא ניסיון להקים מקדש יהודי במצרים, אולי אלכסנדריה. אבל משיח בכל התקופות כולן יבוא לירושלים. והגאולה הדתית תופיע לישראל בארצו, בממד הרוחני כשהוא יושב בארץ ישראל, ובממד הלאומי שהוא ישוב לארצו כתוצאה של התערבות אלוהית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<וייפדיה מקדש חוניו> הוקם במצריים על ידי הכוהנים מבית צדוק [ויקיפדיה] לאחר שהחשמונאים נישלו אותם ממעמדם בבית המקדש. יש גם טענה שמגילות ים המלח מבטאות השקפה של קבוצת כוהנים צדוקים שגלתה מבית המקדש מכיוון שהוא מחולל על ידי החשמונאים והם דובקים במנהגי הטהרה שלהם. הן זה והן זה לא שרדו לאחר חורבן בית המקדש. כמה עשרות שנים לאחר מכן התמרדו היהודים בקפריסין, קירנקאה ואלכסנדריה (מרד התפוצות [ויקיפדיה]). לאחר דיכוי המרד כנראה שלא נשאר ריכוז מספיק חזק של יהודים (היה אירוע בודד של ספק מרד יהודי בבבל במאה השישית לספירה. לכן שה לבדוק (עד העת המודרנית) את המקרה של פעולה למען מדינה יהודית שלא בארץ ישראל. התפיסה המוכרת לנו של משיח בן דוד (מלך מבית דוד) ושל הגאולה החלה להתגבש רק לאחר חורבן בית המקדש השני (ומרד בר־כוכבא). הבסיס שלה הוא הפנמת ההכרה שאין אפשרות פשוטה לקימום המקדש, הציפיה לביאת משיח פלאית אפשרה ליהודים לקוות לבוא המשיח אבל עדיין לחיות בשלום עם הרומאים. די סביר שהיא הושפעה גם מהתפיסות המשיחיות הנוצריות (חזון יוחנן [ויקיפדיה] - האפוקליפסה) והשפיעה עליהן. היו עוד שתיים־שלוש מרידות לפני הכיבוש הערבי. בזמן הפלישה הפרסית של 614 לספירה, ערב הכיבוש הערבי, היהודים כבר לא היו הרוב בארץ. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |