 |
בקיצור, אין לך מושג. אגב, 'יהודית' זה לא רק 'בעלת זיקה להלכה'.
והראיות שחותמי מגילת העצמאות *לא* ראו את הדברים כמוך הן רבות מספור.
ונזכיר שוב את הטיעון הבסיסי שלך: "מדינת ישראל אינה מחויבת להלכה היהודית (למרות החלק הבעייתי של הרבנות הראשית בה) ולפיכך אינה "מדינה יהודית" אלא "מדינת היהודים" (ואתה טוען שוב שיהודים אינם עם).
א. בתור התחלה, אפשר לקרוא את המגילה:
"בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם [...] תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי [...] זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם [...] זכותנו הטבעית וההיסטורית [...] תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל [...] העם היהודי בכל התפוצות [...] הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל".
בקיצור, מדינה יהודית, על בסיס העם היהודי, עם זיקה ברורה להיסטוריה ולתנ"ך. זו המגילה. מתוך בטחון בצור ישראל, שגם הוא לא מסתדר עם התיאוריה, גם בלי להיות דתי.
ב. "מלבד הדתיים שבהם". אהא! יש דוגמאות לא מתאימות? נמחק אותן. מעניין איך היית מגיב לו הייתי אומר "מלבד האתאיסטים שבהם". אבל נלך עם זה רגע: זאת אומרת, יש עשרה דתיים מתוך שלושים ושבעה (הרב וולף גולד, הרב מיימון, הרב קלמן כהנא, סעדיה כובשי, י"מ לוין, מ"ד לווינשטיין, זרח וורהפטיג, ד"צ פינקס, משה שפירא) - הם לא נחשבים. רגע, אבל זה עדיין לא נכון: מה עושים עם אנשים כמו יצחק בן צבי, שהיה נוהג להשתתף בשיעור גמרא והיה הולך לבית הכנסת לכל הפחות בחגים, ולפי זרח ורהפטיג שמר מצוות בהיותו נשיא? נמחק אותו. אחד עשר מתוך שלושים ושבעה - לא נחשב! רגע, אבל זה לא נגמר: יש חלק שלא ודאי שהיו מספיק אתאיסטים, וזה גם אחרי שהלכנו בשיטת ארז ומחקנו שליש מהחותמים שודאי לא היו מסכימים לפרשנות הזו.
ואז, כמובן, בא ג:
בן גוריון, שהוא כידוע הדבר שמנצח פוקר יהודי. והוא כידוע זה שהצהיר בפני ועדת פיל שהתנ"ך הוא המנדט שלנו.* והוא זה שניסה לחבר את עם ישראל (הלא קיים, כמובן) לתנ"ך גם אם לא להלכה. והוא זה שהשתכנע אחרי קום המדינה לא לשנות את הגדרות הגיור, והוא זה שכתב את 'ייחוד וייעוד', שבמאמרים ובנאומים המקובצים בו עולה שוב ושוב ושוב החיבור להיסטוריה היהודית הטרום-ציונית ולמורשת היהודית. אז אולי נמחק גם אותו ממגילת העצמאות, זה יהיה רעיון מצויין. בסוף אפשר להחליט שמאיר וילנר, הוא ולא אחר, מייצג את מה שחשבו חותמי המסמך (וגם זה, אולי).
מה שבטוח, כשכתוב מדינה יהודית, וחותמים עליו אנשים שמתכוונים למדינה יהודית, אפשר להתווכח מה בדיוק הכוונה. אי אפשר (לפחות לא מתוך יושר אינטלקטואלי) לטעון שהכוונה היא לא "מדינה יהודית".
*"זכותנו ביחס לארץ ישראל נובעת לא מהמנדט ומהצהרת בלפור, היא קודמת לאלה... התנ"ך הוא המנדט שלנו. זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי...
הרי נאמר בפירוש בהצהרה ובמנדט, שהעמים מכירים בזכותו של העם היהודי 'להקים מחדש את ביתו הלאומי...' זכותנו זו איננה דבר חדש, עובדה היסטורית חדשה... זכותנו ניתנה לא ב-1917 או ב-1922... זכותנו להקים מחדש את ביתנו הלאומי, לבנות מחדש דבר שהיה לנו בעבר ושהיה שלנו במשך כל ההיסטוריה של העם היהודי – ולא דבר חדש הוא זה שאנו באנו לייסדו.
ואני רוצה לבאר מדוע דווקא בא"י. לא משום שאנו כבשנו פעם את הארץ – עמים רבים כבשו ארצות שונות ואיבדו אותן אחר כך, ואין כל תביעה וכל זכות על אותה ארץ שכבשו פעם. אולם זכותנו אנו על א"י מיוסדת על שני נימוקים, שאין להם אח ותקדים בהיסטוריה – ראשית: א"י היא הארץ היחידה בעולם, שהיהודים – בתור אומה או גזע ולא בתור יחידים – יכולים לראותה כארצם, כארץ מולדתם ההיסטורית.
שנית: אין עם או גזע אחר בעולם – אני מדגיש 'עם' ולא סתם 'אוכלוסים' או 'חלק של עם' – הרואה בארץ זו את ארץ מולדתו היחידה. כל תושבי א"י, בלי הבדל, הם בניה של הארץ ויש להם זכויות שוות בארץ, לא רק בתור אזרחים, אלא גם בתורת בני הארץ היושבים בה, כלומר – זכותם באה להם באשר הם תושבים בארץ. ולנו הזכות על ארץ ישראל בתור יהודים, בתור בני ישראל, בין אם כולנו נמצאים כבר בארץ ובין אם עוד לא כולנו כאן... אנו בני העם העברי וזו ארץ מולדתו היחידה של העם העברי, ורק משום כך יש לנו זכויות על הארץ הזאת".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש