בתשובה לערן שדה, 29/08/12 10:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רציתי לקשר למכתב למערכת "הארץ" מלפני כמה זמן, וגיליתי שהוא תגובה (בין השאר) לך. זה מכתבו של משה מאיר (חפשו "צלקת טובה"), בעד המילה. המכתב של מאיר מצא חן בעיני. מתוך עולמי החילוני גם אני מעדיף לוותר על המילה, והערכים שלי שונים משלו כך שאין במכתבו כדי לשכנע אותי אחרת, אבל לפחות חלק מטיעוניו מעוררים מחשבה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי ולא מצאתי אף נימוק "מעורר מחשבה" אלא רק חשיבה דתית שאפשר לסכם ב"ההורים יודעים יותר טוב מהילד מה טוב לו". נימוקיו דמגוגיים, מזעזעים בגישתם החשוכה ופשוט עלבון לאינטליגנציה של האדם החושב: * "יש כאן הנחה ששלמות היא ערך חיובי. אני חושב ששלמות היא ערך שלילי ומסוכן - להיבריס של האדם ולטוטליטאריות". לפי הגישה הזו צריך להטיל מום גם בבנות, שלא יהלכו ברחובות כשהן גאות מדי בעצמן, חלילה. * "ההנחה המקופלת כאן היא שלהכאיב לילד זה רע. אני בא מעולם שבו "חושך שבטו - שונא בנו". הכאב הוא חלק מביטויי האהבה. ילד שהוריו לא הכאיבו לו, יהיה ילד שאיננו יודע גבולות." איפה המועצה לשלום הילד כשצריך אותה? אגב, לאחרונה קראתי שהפרשנות המקובלת שמדובר בהכאת הילד שגויה ושאין מדובר ב"שבט" כמקל שמרביצים באמצעותו אלא בהנהגה, כלומר, סמכות, חינוך, הצבת גבולות. * קרבן אכן בא מלשון קרבה; ההקרבה היא להגיש את המנחה, לקרב אותה. אין כאן שום קשר לקרבה משפחתית. * "אני נותן לבני זהות קבועה, ברורה, בהירה ובלתי הפיכה. אם הוא ירצה למרוד בעתיד הוא יצטרך להתאמץ, וגם אז הוא לא ימחק את הזהות שבה מרד". כלומר, הוא אב טוטליטרי (אף על פי שהוא נימול!) שיודע שהצדק איתו ומכיוון שהכוח בידיו הוא מנצל אותו כדי לבצע פעולה בלתי הפיכה בילד. * "אני מאשר את החלטתו של אבי שמל אותי ללא ההרדמה. מכוח הסכמה זו יש לי את הזכות המוסרית למול את בני ללא הרדמה." מזל שהוא מאשר בדיעבד; ולו לא היה מאשר, זה היה משנה במשהו את ההחלטה? לגבי הזכות המוסרית, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות. כל מה שאדם מאשר לעשות לעצמו יש לו זכות לעשות לאדם אחר? איזה מין היגיון מעוות זה? " צלקת היא דבר חשוב. צלקת יוצרת זהות." צלקת יוצרת גם הרבה דברים אחרים כמו זיכרונות טראומטיים. העובדה היא שרבים וטובים הצליחו ליצור לעצמם יופי של זהות גם בלי צלקות. ושוב, לפי הגישה הזו – שנצלק גם את הבנות? (רצוי משהו מכוער בפנים, שלא יחשבו שהן יפות, אז בטוח נמגר את ההיבריס). * אחרון חביב, הנימוק הלשוני (ואפילו לא הביא גימטריה! אני מאוכזבת): "למילה "מילה" יש שתי הוראות: ברית מילה, ומילה שבשפה." אה... לא. כמה קל לשקר לחילונים שלא רגילים לקרוא עם ניקוד, אה? זו לא אותה מילה, אין כאן ריבוי משמעות (פוליסמיה). אלה בפירוש מילים (או מילות) שונות. הן אמנם הומופוניות (נהגות זהה) וגם הומוגרפיות בכתיב חסר הניקוד, אך הכתיב המנוקד חושף את ההבדל: מִילָה (ברית) שורש מו"ל לעומת מִלָּה (יחידת דיבור) שורש מל"ל. גם הקביעה כי 'את מחליטה בשבילו מה תהיה שפת אימו" היא מעשה אלים מופרכת מיסודה ודמגוגית באופן מקומם. אין כאן שום קשר לאלימות; אם ההיגיון שלו הוא שכל דבר שילד לא בוחר הוא "אלימות" אז יש לחדול מיד ממצוות "פרו ורבו" כי כפי ששר רוני ידידיה "לא בחרתי לבוא לעולם, לא בחרתי בשמי הפרטי". ההשוואה מופרכת מכ"כ הרבה סיבות שקשה לבחור מאיזו להתחיל. אבל הנה אחת: צריך לדבר אל ילד בשפה כלשהי; ילד שלא מדברים אליו יגדל עם פגיעה רגשית ותקשורתית (ואם לא ידברו אליו עד גיל מסוים הוא כבר לעולם לא יוכל לרכוש שפה). לפיכך השאלה היא רק איזו שפה ולא האם לדבר אליו בשפה כלשהי; כמו כן שפת אם לא מונעת ממנו רכישת שפות אחרות בהמשך חייו, הוא יוכל לבחור ללמוד שפות אחרות כשיגדל. לעומת זאת ברית מילה לא "צריך"; אין כאן בחירה באיזה הליך כירורגי לבחור, הוא מיותר לחלוטין! הילד לא יוכל להפוך את הגלגל כשיגדל, הוא יישאר נימול לכל חייו. לעומת זאת אם לא נימול בינקותו עדיין תישמר לו האפשרות לעבור את התהליך בבגרותו. ברור לי שהוא מודה להוריו שמלו אותו כי הוא אדם דתי ומבחינתו זה חלק מהמסורת שהוא שייך אליה וכו'. זה לא אומר שום דבר לגבי ילדיו. הוא פשוט חושב שדרכו צודקת ונכונה יותר ולכן הוא כופה אותה על ילדיו מסיבה אחת ויחידה: הוא יכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לפי הגישה הזו צריך להטיל מום גם בבנות, שלא יהלכו ברחובות כשהן גאות מדי בעצמן, חלילה.'' נובמת. בנות נולדו עם פגם גדול ממילא - הן אינן בנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |