|
||||
|
||||
באחד הישובים הערביים הגדולים בארץ ישנם מסביב לחצר בית הספר בתי מגרים. התושבים היו נוהגים לפתוח בהפסקה את המרפסות והחלונות ולמכור לילדים דברי מאכל. במקום לפעול להפסקת המכירות, מנהל בית הספר הגיע הגיע איתם להסכם שהם ימכרו רק אוכל בריא ולא חטיפים ומזון מעובד. |
|
||||
|
||||
למה הוא היה צריך לפעול להפסקת המכירות, והאם זה בכלל בכוחו? |
|
||||
|
||||
לפי מה שהבנתי, הבתים היו פתחים לתוך חצר בית הספר וגם יש את עניין הרשיון העסקי, תברואה ומכירת מזון. אכש''ז מדובר על בי''ס בכפר קאסם. |
|
||||
|
||||
כלומר, עדיף שהתלמידים יקנו את מזונם מזכיין יחיד הפועל בחצר בית הספר, ולא ממספר מקורות מתחרים. |
|
||||
|
||||
למה אתה אומר את זה? זה בכלל לא קשור. |
|
||||
|
||||
אז אם לא קשור, פעם חבר שלי קיבל רשיון להפעיל אוטו "גזלן", הוא צבע על דופן הרכב את שם העסק בגדול: המזניידת. המילואימניקים אהבו את הרעיון. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
:-))) זה מזכיר את הבדיחה על העלה שנחת פתאום באמצע בין שני עלים. שאלו אותו: ומי אתה? אני עלה חדש. |
|
||||
|
||||
אבל בעודי לוחצת "שלח/י" נזכרתי שבטח כבר סיפרו את הבדיחה באייל. נותר לי רק לקוות שלא אני בעצמי סיפרתי אותה. |
|
||||
|
||||
לי זה דווקא הזכיר את ''מגורי בנות'' בצבא. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |