בתשובה להאייל הפלמוני, 18/06/12 1:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ב. הסתייגות קלה: בגלל זכויות יוצרים, ספרים אינם בהכרח commodity. יש בעלים לזכויות היוצרים (למשך פרק זמן ארוך מאוד. מבחינה מעשית: כמעט לנצח) שמכתיב למי מותר לשווק ואיך. יכול להיות שתצליח למצוא בשוק קילו ספרי מתח מאיכות סבירה במחיר סביר. אבל יכול להיות שאתה רוצה דווקא לקנות דווקא את הספר המובחר מהדוכן של רם אורן ולא תתפשר על ספרים מדוכנים שכנים. כמובן שאותו הדבר נכון לגבי מוזיקה, כך שזה לא חדש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה כמעט נצח? על כתבי שייקספיר, ג'יין אוסטין, דיקנס ואדגר אלן פו כבר מזמן אין זכויות יוצרים. ברשימה המכובדת אפשר למצוא גם את "אוהל הדוד תום" ו"נשים קטנות" (וגם "גברים קטנים"). הזכויות על כתבי ביאליק פקעו לפני שמונה שנים, על סדרת "האסופית" הן אמורות לפקוע השנה, בשביל אגאתה כריסטי צריך לחכות רק עוד 44 שנים. לדעתי צריך לקצר את זמן ההגנה על יצירות אבל נצח? זה לא נצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה ל"כמעט נצח": זכויות היוצרים של כל הדברים שיצרו בימי חיינו לא יפוגו (למעט מקרים חריגים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ההגדרה שלי ל''כמעט נצח'' היא מעט פחות אגוצנטרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
______ ולכן צפו הוצאה מחודשת של סדרת "האסופית", ואולי תרגום של סדרת אמילי ושאר ספרי לוסי מוד מונטגומרי שלא ראו אור בעברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כשיפוגו זכויות היוצרים על יצירותיהם של לאה גולדברג, ש"י עגנון ונתן אלתרמן, אני מתכוון להיות עדיין בחיים. ובלי קו מפריד: האם 1970 היא השנה בה מתה התרבות הישראלית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנקדוטה קטנה ולא קשורה: לדברי חוגים שונים התורה כולה (ואף יותר מזה: התנך) ניתנה לעם ישראל בסיני. מכאן סביר היה להניח שזכויות היוצרים על היצירה הזו פגו. אבל למיטב ידיעתי עד היום אין נוסח טוב של התנך בעברית ללא מגבלות זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, אין זכויות יוצרים לא על התנ''ך ולא על רוב ספרי הקודש. זו אחת הסיבות למה הם נמכרים כל כך בזול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאני לא מבלבל כאן בין התנך לתלמוד. אין זכויות יוצרים על הטקסט עצמו. אולם יש זכויות יוצרים על העבודה הפרשנית שנדרשה כדי ליצור מהדורה מדויקת. וזכויות היוצרים עליה לא פגו עדיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפטרו הנזכרים לעיל וגם ג'ימי הנדריקס וג'ניס ג'ופלין, אבל זה עדיין לא היה קיצו של הרןק'נ'רול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא יונה וולך ודליה רביקוביץ' וחנוך לוין ודוד אבידן ויהודה עמיחי ונתן זך ועוד כהנה וכהנה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ה-3 בפברואר 1959 הוא היום שבו מתה המוזיקה [ויקיפדיה] אז 1970 היא השנה שבה מתה התרבות הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו קצת הגזמה לאור העובדה שהרוק הטוב ביותר נעשה בשני העשורים לאחר מכן (וגם לג'אז היה עדיין מה לתת) ובאשר לתרבות הישראלית, נועה כבר הזכירה שמות של יוצרים שפעלו לאחר מכן. אולי 20 שנה מאוחר יותר תהיה השנה הנכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי משניהם מוגזם? (אם שניהם מוגזמים, אז עדיין ההשוואה קבילה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה שהרוק מת עם באדי הולי ושות'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל שזאת לא אמירה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אופטימי ומקווה שלא נאלץ לחכות עד 2040 (או (?)2060 ליצרותיהם של ג'ופלין והנדריקס: האם מדובר שם על זכויות יוצרים אישיות או של חברה?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
70 שנה ממות היוצר (גם אם הבעלות בזכויות הועברו בשלב כלשהו לאדם אחר או לתאגיד). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |