בתשובה לאיולה, 16/06/12 19:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שימוש הוגן FAIR USE מוכר ומעוגן בחוקי צרכנות אמריקאים, אם יש לקונה בחוק בית המשפט נותן פרשנות לשימוש הוגן במקום שהלקונה קיימת. באופן כללי , כאשר מישהו קונה מוצר זכותו לעשות במוצר זה כרצונו (לרבות העתקה שלו ויצירת גיבויים) כל עוד מה שהוא עושה אינו מכוון למכור את המוצר לצד שלישי. התכלית של המושג שימוש הוגן הוא שהקונה לא יצטרך לקנות מספר עותקים של אותו מוצר, כי העותק היחיד מגביל מדי את השימושיות שלו. שיווק הוגן לא מוכר כל כך, אבל הוא משפיע מאוד על המחירים. שיווק לא הוגן יש למשל כאשר המשווק מתנה שימוש במוצר A שקנו אצלו בכך שיקנו גם מוצר B. הדוגמא הכי מוכרת בארץ לשיווק לא הוגן היא של החברות הסלולריות, החברות הסלולריות יצרו הצמדה בין המוצר שקנו מהם (שירות תיקשורת) לבין מוצר אחר (טלפון סלולרי). בכך הן מנעו החברות הסלולריות מהקונים לעבור מספק תקשורת אחד לספק תקשורת אחר. היום אמזון יצרה הצמדה בין מוצר אחד שלה (ספרים דיגיטלים) לבין מוצרים אחרים (קוראים דיגיטלים של חברות בודדות, למשל טבלטים של קינדל ושל אפל). ההצמדה הזו יוצרת ריכוזיות גבוהה בשוק הספרים הדיגיטליים (מה שמונע הקמת חברות מתחרות לאמזון לשיווק ספרים דיגיטלים. מהריכוזיות נובעת קרטליזציה של שוק הספרים הדיגיטליים. בגלל הקרטל מחירי ספרים דיגיטליים גבוהים מדי. כידוע אמזון גובה 30 אחוז ממחיר הספר (עמלת שיווק), זו עמלה גבוהה פי עשר (נאמר) מעמלה שאמזון היתה לוקחת לולא הקרטל שלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שימוש הוגן הוא מושג קצת מוזר בהקשר הזה. כמו שנכתב במקום אחר בדיון, על כל ספר כתוב "כל הזכויות שמורות" ולאחר מכן רשימה ארוכה של דברים שאסור לעשות. לא כתוב שם שאסור לקרוא את הספר. לדוגמה: לא כתוב שם שאוסור לקרוא את הספר בארץ, או באירופה או בארה"ב. למחברים אין את הזכות להטיל את המגבלה הזו. באותה מידה אין אפשרות לאסור עלי להשאיל את הספר לחבר1 או למכור אותו לחנות לספרים משומשים1. לעומת זאת, עם ספר אלקטרוני כל קריאה היא מעין העתקה ולכן נכנסת תחת המגבלות של זכויות היוצרים. זה לא מובן מאליו שאני יכול לקרוא את הספר שקניתי. שה בחלט לא מובן מאליו שאני יכול לתת לחבר לקורא אותו. "שיווק לא הוגן" נקרא בד"כ "ניצול לרעה של מונופול" או איזשהו שם דומה. 1 לא ברור לי איפה בדיוק עובר הגבול בין השאלה לחבר ומכירה לחנות לספרים משומשים לבין מכירה מסחרית של העתקים (שבברור אסורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_שימוש הוגן_ הוא עקרון משפטי שמטרתו לסייג את האיסורים הגורפים שיש בחוקי זכויות יוצרים. האיסורים הגורפים, ללא הסייגים הללו, היו מאוד מייקרים את המוצרים המוגנים ומאוד מכבידים על השימוש בהם. בעקרון "שימוש הוגן" משתדלים להתיר למשתמש לעשות פעולות שאינן מהוות "פעולה מסחרית שמתחרה בבעל הזכויות", למשל מותר לעשות פוטו-קופי של ספר אבל אסור למכור מוצרי פוטו-קופי. "שיווק לא הוגן" לא כולל רק יצירת מונופולים וקרטלים, אם כי שיווק לא הוגן יכול (בין השאר) לסייע ליצירת קרטלים. היום שוק הספרים הדיגיטליים הוא במנצב קרטלי בגלל שקיים שיווק לא הוגן. זו הסיבה בגללה מחירי הספרים הדיגיטלים קרובים למחירי ספרים מודפסים, למרות שעלויות ההפצה שלהם זעומות. פגיעה אחרת שנוצרת בגלל שיווק לא הוגן היא העדר אפשרות להשאיל ספר דיגיטלי לחברים, או אפילו לבני משפחה. זה אינו מצב הכרחי לגבי ספרות דיגיטלית, אם כי (כפי שציינתי בהודעה אחרת) פתרון הבעיה מסובך מבחינה טכנולוגית. קרטל הספרים הדיגיטליים ינסה למנוע פתרון בעיית השיווק הלא הוגן, כי הוא מרוויח מהעדר פתרון כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 למה מכירה מסחרית של העתקים בברור אסורה? מותר לך למכור כמה העתקים שאתה רוצה, ובתנאי שהם שלך. איפה עובר הגבול בין מכירה פרטית למכירה מסחרית (אם בכלל)? לא יודע. אולי יש מומחה לתקנות מס הכנסה בקהל. בכל אופן זאת שאלה מתחום המיסוי ולא מתחום זכויות היוצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה לא היה ברור: התכוונתי לספר רגיל שקניתי, שזכויות היוצרים על תוכנו לא פגו ולא שייכות לי, ושאין לתוכנו רישיון הפצה מפורש שמתיר את הדברים האמורים. כל עוד אני מרגע שאני מפיץ ומכין עותקים, זכויות היוצרים לא תקפות (לגבי ספר רגיל). מה שלא היה ברור לי הוא מאיזו נקודה הן נכנסות לתוקף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל עוד אני מרגע שאני מפיץ ומכין עותקים, זכויות היוצרים לא תקפות (לגבי ספר רגיל). מה שלא היה ברור לי הוא מאיזו נקודה הן נכנסות לתוקף." לא הבנתי את המשפט. אתה רוצה להסביר? כי נדמה לי שהוא לא מדויק. בעקרון הכנת עותקים והפצה נחשבת להפרת זכות יוצרים, אבל יכול להיות שאני לא מבינה את התרחיש שאתה מתכוון אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל עוד אני סתם קורא את הספר ולא מפיץ או מכין ממנו עותקים, זכויות היוצרים לא תקפות." זה כבר קצת יותר נכון (ההקשר: ספר רגיל, אליו מתייחס המשפט, ביחס לספר אלקטרוני). והנקודה הבאה היתה איפה מתחילה בדיוק הפצה והכנת עותקים. לדוגמה: האם השאלת הספר לחבר היא משהו כזה? (למען האמת, אני מניח שהתשובה תהיה "זהו תחום אפור ואין כאן תשובה מדויקת", והתשובה המדויקת לא מעניינת שותי במיוחד כרגע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שקריאת תוכן לא מהווה הפרת זכויות יוצרים. למה תחום אפור? העתקה שהיא הפרה נחשבת מרגע יש לך שניים ממה שקודם היה לך אחד. השאלת ספר (או דיסק) לחבר לא גורמים לכך שיהיו לך שני ספרים או שני דיסקים,1 וכאן באמת יש הבדל בין סיפור שמופיע בדפוס, כספר, לבין סיפור שמופיע כקובץ ואתה מעביר עותק שלו לחבר. 1 וזה גם לא נחשב ל"השכרה" או "העמדה לרשות הציבור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרמפפף | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יו! החירמפוף הראשון שלי!1 1 כמדומני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקל למצוא אישה שלא חטאה כלל מאישה שחטאה רק פעם אחת. (אוסקר ווילד? ברנרד שו?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ואם לא הם, אז מארק טווין או צ'רצ'יל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אבא שלי :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הוא קרוב משפחה של מארק טווין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי. הרי אנחנו1 משפחה. ____ 1 אנחנו: 1. אבא שלי ואני 2. שמואל קלמן ואני 3. אבא שלי, שמואל קלמן ואני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם קריאת ספר היא העתקה שלו: לאחר הקריאה, תוכן הספר מקודד במוחו של הקורא, וכך נוצר עותק נוסף. אפילו עבור קוראים שאינם אידיוטים סבאנטים, מדובר בעותק מושלם של האינפורמציה הרלוונטית לאחר קריאה נינוחה של מילים או שורות בודדות. אולי אפשר לנסח במדוייק את כוונת המחוקק, ולהחריג מהאיסור העתקה באמצעות קידוד על גבי נוירונים (למרות שההעתקה נעשתה באמצעות מכשיר אופטי, "עין"). לטעמי כל השיח המצוי בחוק בעניינים של ההעתקה, שימוש הוגן, השכרה וכו', הוא אנכרוניסטי במיוחד - גם קונספטואלית, וגם פרקטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריאת ספר, או צריכת תוכן, היא לא העתקה שלו בשום מובן שאני מכירה. "שינון" ו"העתקה" אינם אותו הדבר. המחוקק לא צריך להחריג "העתקה בשינון"(?) כי הוא מגדיר במפורש מהי *כן* העתקה: "העתקה של יצירה היא עשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית, לרבות – (1) אחסון של היצירה באמצעי אלקטרוני או באמצעי טכנולוגי אחר; (2) עשיית עותק תלת-ממדי של יצירה דו-ממדית; (3) עשיית עותק דו-ממדי של יצירה תלת-ממדית; (4) העתקה ארעית של היצירה.1" אז אולי קונספטואלית יש בעיה עם דיני זכויות היוצרים, אבל ספיציפית לעניין ההעתקה אני לא רואה בעיה פרקטית. 1 ובחוק יש החרגות לגבי העתקות זמניות שנדרשות לשם שימוש הוגן, כשמדובר בתוכנות וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריכת תוכן היא העתקה במובן של תורת האינפורמציה, ובאופן עקרוני שינון והעתקה הם כן אותו הדבר. הדפים והדיו של הספר הם מדיום. אך לא המדיום, אלא האינפורמציה המקודדת על גביו, היא מושא ההגנה של החוק. העתקת תוכן הספר בכתב יד, צילומו, סריקתו למחשב, הקלדתו לקובץ, הקראתו בקול רם תוך כדי הקלטה או שינון שלו - כולן פעולות זהות לחלוטין מכל בחינה הרלוונטית להעתקת התוכן. בכולן יוצרים עותק של האינפורמציה (בכל אחת, באמצעות קידוד אחר). אני חושב שהבעיה הפרקטית מתגברת ככל שההבחנה בין האינפורמציה עצמה לבין הייצוג שלה הולכת ומתחדדת עם תהליכי הדיגיטיליזציה, אך היא קיימת בכל מקרה. דוגמא לואו-טקית: נאמר שאת כותבת שיר קצר בעט על דף, ואני קורא אותו וזוכר אותו בע"פ, זו ההעתקה? אם לאחר שנה אני חוזר עליו בע"פ באוזני חבר, שגם כן זוכר אותו בע"פ, זו העתקה? ואם לאחר שבוע אותו חבר כותב אותו בכתב ידו על דף - אז נוצרת העתקה? בכל מקרה המצב בעייתי: כאשר החבר כתב את השיר - הוא עשה זאת מתוך ראשו. לא סביר לאסור על אנשים לכתוב את מחשבותיהם. ונראה לי שלא יהיו ביננו וויכוח לגבי הבעייתיות שבאיסור על קריאה ושינון שירים. אז על מה בעצם אוסרים? נראה לי שהדרך היחידה בה האיסור יהיה עקבי, היא החרגה מפורשת של מדיה מסויימים על גביהן ניתן להעתיק (כמו למשל מוחות אנושיים). גם את הפיתרון הזה קל לקחת לאבסרוד, בעזרת ניסויי מחשבה שמערבים קצת טכנולוגיה ספקולטיבית (למשל, כמו זו המוצגת ב-"מראה שחורה"). בכל מקרה שורש הבעיה הוא בכך שבעייתי לאסור על העתקה מבלי לאסור על צריכת תוכן - כי שני הדברים זהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיסור הוא על הכתיבה. ליתר דיוק: לעניות דעתי, כל עוד אתה כותב עותק פרטי לשימושך האישי, מדובר על העתקה, אך זהו בגדר שימוש הוגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אסור לכתוב שיר ששמעתי ממישהו, אבל מותר לכתוב שיר שחשבתי עליו בעצמי? מה מבדיל בין השניים? בשני המיקרים מדובר פשוט במידע הנמצא בראשי, ועובר לדף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי כשאתה מעלה על הכתב (או מקבע בצורה אחרת) שיר שאתה הוגה בעצמך, אתה מקבע דבר מה שאתה יצרת. כשאתה מעלה על הכתב שיר שאדם אחר הגה, אתה מקבע דבר מה שמישהו אחר יצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק: שילוב של מה שעומר יצר עם מה שמישהו אחר יצר. אבל ההנחה היא שבלי היצירה הקודמת שלו, לא היית יכול ליצור את שלך. אני מניח שאפשר לכתוב כאן משהו על השראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם לכתוב כאן משהו על פלגיאט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אתה רוצה ממני להוכיח באינדוקציה שאני לא חוטף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוטף? מצטער, אבל שלושת הנוירונים הפעילים שנותרו מקרקשים בגולגלתי לא הצליחו להבין למה התכוונת בתגובתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ר' פלאגיאט [ויקיפדיה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה? חוטף? חשבתי שדיברנו על עומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה הקודמת שלי ציינתי במפורש על מה אוסרים, כך שלא ברור לי עם מי או מה אתה מתווכח. שינון והעתקה אינם אותו הדבר. שינון מידע הוא שמירתו בתוך ראשך לשם שימוש אישי שלך בו (גם אם אתה מצטט אחר כך מזכרונך בפני אדם אחר). העתקת מידע יוצרת קיבוע נוסף של המידע. מידע הנרשם במוח איננו "מתקבע" במוח. מידע הנרשם על דף כן מתקבע על הדף. האם ייתכן שבעתיד יהיו טכנולוגיות שיגרמו לכך שהחוק יצטרך להשתנות? סביר להניח. דינים לא מניחים מצב נתון וקבוע. החוק ה"חדש" מתייחס לפעולה של "העמדה לרשות הציבור" - זה שימוש שלא היה קיים לפני כניסת האינטרנט וחוקים מוקדמים יותר באמת לא מתייחסים אליו ואם רוצים שהחוק יתייחס לזה, ולא בדרך של פרשנות יצירתית, צריך לשנות אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמשפט ''מידע הנרשם במוח אינו ''מתקבע'' במוח. מידע הנרשם על דף כן מתקבע על הדף'' שגוי. כבר עשיתי כמיטב יכולתי להסביר למה, אז כנראה שבנקודה זו עדיף לעצור ולהסכים לא להסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לפרט או להסביר קצת יותר? מחקרים על אוראליות מול אוריינות לא תומכים בטענה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי אינה פסיכולוגית. בסך הכל ניסיתי לומר דבר הגובל בטאוטולוגיה: אינפורמציה היא אינפורמציה, בין אם היא מקודדת כאותיות על דף או כזכרונות במוח. מכאן ששינון מלא של טקסט (ולא משנה מהם התהליכים הפסיכונוירולוגים שהובילו אליו) כמוהו כהעתקה של טקסט מדף לדף. מכאן, אם הדיון היה מתפתח, כנראה הייתי ממשיך לטעון בזכות טשטוש הגבולות בין זכרונות לא-מושלמים (של טקסטים, תמונות, מוזיקה, וידאו ובכלל - רעיונות) להעתקות, מכיוון שגם הן כמעט תמיד אינן מושלמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. מחקרים שנעשו על חברות אוראליות מראות שההנחה הזו עובדת, אם בכלל, בקנה מידה מצומצם מאוד (נגיד, ברמת הפתגם). ספרות אוראלית משתנה בין הדורות, למרות שמי שלומד אותה בע''פ בטוח שהוא זוכר אותה בדיוק כפי שנמסרה לו. יש על זה לא מעט מחקר בכמה תחומים (אנתרופולוגיה, הסטוריה, בלשנות וכו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם עם הזמן עם דיו דוהה מדף ושגיאות נוצרות במדיה מגנטית, ובכלל, החוק השני של התרמודינמיקה. אני מסכים שהנקודה שאת מעלה מעניינת, אבל אני לא חושב שהיא מפריעה לנקודה שאני העליתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהדיו דוהה אתה יודע שהמידע לא אמין, ויכול להאריך את מידת הוודאות שלה, הבעיה בזכרון הוא שאנשים לא תמיד מודעים לזה שהמידע שהם זוכרים הוא לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. לזה וולטר אונג קורא (אני כבר לא זוכרת בעקבות מה) ''ההומיאוסטזיס הפוליטי של חברות אוראליות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלומד אותה בע''פ איננו זובר אותה בדיוק כפי שנמסרה. זכור לי ספר אחד בנושא שמתאר חוקרים באיזו מדינה מרכז אירופאית (לא זוכר איזו) שביקשו מהפייטן המקומי לדקלם את האפוס המקומי שעובר מדור לדור. הוא ענה להם שהוא ידקלם אותו טוב יותר ממה שהם מכירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שאתה מתכוון למחקרים של לורד ופארי. אבל יש גם עדויות תומכות ממקומות והקשרים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה? נגיד שכתבת שיר / סיפור. ועכשיו אדם קורא אותו. אחר כך הוא מספר אותו למישהו אחר, אבל לא בדיוק. אולי הזאב הפך לאריה. הניסוחים השתנו. הוא מספר אותו לעוד מישהו, שזוכר אותו לא בדיוק וכך הלאה. עכשיו יעקב רושם אותו על דף. זה לא מה שכתבת. זה לא מילה במילה. אבל זה דומה, דומה מאוד. האם זו לא העתקה בעיניך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי תשובה אולטימטיבית לזה. אני מניחה שזה תלוי במידת הדמיון ובקרבת המסירה. זה לא מוגבל רק לשיר/סיפור, אגב - מתחבטים עם השאלה הזו המון בפורומי מתכונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי תחת הרושם שמתוך אסוציאציה חופשית התפתח כאן דיון נפרד בנושא הזיכרון האנושי, אבל נראה שאולי את ושאר המתדיינים חושבים שהמוזרויות של הזיכרון האנושי רלוונטית לעניין ההעתקות, זכויות היוצרים והשימוש ההוגן. לדעתי אין ממש קשר (למשל - בכל זאת, אפשר לזכור דברים במדוייק, ואפילו אם הדיון יצטמצם רק לצריכת תוכן מסוג ''שינון'', הבעיות עליהן הצבעתי נותרות, מכיוון ששוב יש כאן צריכת תוכן השקולה להעתקה. ויש עוד טעמים לכך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בוא תעזור לי להתפקס: ספרות אוראלית שעוברת מדור לדור, כמו האיליאדה או ביאוולף - בתהליך המסירה היצירה משתנה כל פעם. האם מדובר כאן בהעתקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה בעייתית. התשובה הפורמלית שלי אליה היא "לא", אבל התשובה הפרגמטית שלי אליה היא "במידה רבה, כן". העתקה "טהורה" היא תמיד אידיאליזציה לא ממשית, והעתקים אף פעם לא באמת זהים למקור אלא לכל היותר דומים לו מאד1 (מבחינה יומיומית ומעשית אני מניח שזה ברור, וזה כנראה מחזיק מים גם כעיקרון תאורטי2). מכאן שכאשר עוסקים בשכפול, לא ניתן לדבר על דיכוטמיה (העתק \ לא העתק) אלא על רצף (עד כמה החדש דומה לישן). גם לבחירת התיאור יש חשיבות רבה, ואפשר להחליט למשל, בהקשר של מיתוסים, שקווי-עלילה חשובים יותר מהמילים המדוייקות או אפילו מהשפה בכלל (וכך לקבל פונקציה שנותנת ציון דמיון גבוה גם לסיפור ולתרגום שלו לשפה אחרת). תוצאה נוספת היא שהרלציה "העתק של"3 אינה טרנזטיבית, וסדרה של העתקים יכולה להניב תוצאה שונה מאד מהמקור הראשוני. זה מובן מאליו בהקשר של אבולוציה (בפרט באמצעות רבייה אל-זוויגית), אכסון מידע דיגיטלי, או תקשורת נתונים. וזה נכון גם בכל הקשר אחר, כמו הפצה של ספרות אוראלית, או גיבוש דימויים ומודלים מנטליים. גם מערכת המשפט כמובן מכירה בכך בגבולות מסויימים (למשל, המשפט נגד נעמי רגן, בו זכתה לא מזמן שרה שפירו), אלא שהגבולות שלה ממוקמים - בעיני - בצורה לא עקבית ולא הגיונית (שזה בסדר), ובעיקר בצורה שאינה יעילה חברתית ואינה מוסרית (וזה לא בסדר). אבל אולי לא כדאי לפתוח את הנושא הזה שוב. 1 דמיון הוא מן הסתם איזושהי פונקציה של המשותף והנבדל בין הדברים, כאשר "המשותף" הוא האנטרופיה של תיאור החלק המשותף להם, ו-"הנבדל" הוא הפרש בין אנטרופיית התיאור של שניהם לבין המשותף להם. הפונקציה המקובלת כדי למפות אותם לערך, היא המנה שלהם. 2 וכנראה נובע מתוך ה-no cloning theorem מחישוביות קוונטית. 3 המתקבלת מבחירת פונקציית דמיון וסף שמגדיר כמה דברים צריכים להיות דומים כדי להחשב זהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 עדיין אין ספרים קוונטיים, החישוביות הקוונטית לא צריכה להידחף לדיון. אם מובטח לך שהאינפורמציה מקודדת באמצעות גווני אפור (או תדרי קול), no-cloning איננו תקף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. כל הספרים הם קוונטים. אבל זה באמת לא חייב "להדחף" לדיון. זה הובא כדי להראות שהדבר נכון בכל רזולוציה שהיא. אם נישאר ביומיום - אתה מכיר איזשהו דרך למדוד או לעבד אינפורמציה ללא שגיאות? ה-BER אולי יכול להיות לפעמים קטן כרצונינו, אבל הוא תמיד ישאר גדול מאפס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן נכון וכן נכון. המדיום של הספרים הוא קוונטי, אבל האינפורמציה היא קלאסית, ולכן איסור-השכפול אינו תקף כאן. אין העברת אינפורמציה ללא שגיאות, בדיוק כפי שאין העברת אנרגיה ללא בזבוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין העברת אינפורמציה ללא שגיאות, אבל יש מצב שהשגיאה היא ברמה נמוכה (מתח אנלוגי) שמטופלת על ידי מנגנונים כך שברמה היותר גבוהה (ביטים) ההעתקה תהיה מושלמת. אני לא אתפלא אם תשווה ביט לביט שני עותקים שונים של הדיסק האחרון של קולדפליי ותגלה שהם זהים לחלוטין מבחינה זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שתיקון שגיאות (אנלוגי או דיגיטלי) מקטין את ההסתברות לשגיאה. אבל הוא לעולם אינו מבטל אותה. יש תמיד הסתברות חיוביות ש-14 מיואונים מהקרינה הקוסמית יבלבלו ברגע הנכון את הביט המדויק שיהפוך "הן" ל"לאו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גם ברמות גבוהות יותר מביטים יש יתירות. אם ביט מסויים התהפך, לתוצאה שנוצרה איך בהכרח משמעות. ברמה הבסיסית: מרחק המינג [ויקיפדיה], קוד תיקון שגיאות [ויקיפדיה] וכל מיני דברים דומים. אבל בפילו גרמה ןעשית ץשוטה, בני גטוח תאתם ןסוגלים םשים םב םשגיאות. הסיכוי שגם תהיה משמעות לתוצאה הוא קטן בהרבה. זו הסיבה שבנוהל הקשר בצבא משתמשים ב"חיובי" ו"שלילי" במקום ב"כן ו"לא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כן, יש תיקון שגיעות כל הדרך עד למטה. אבל תמיד. תמיד. יש הסתברות לכשל של כל השכבות ולשינוי משמעות במידע המקודד. הטענה של עומר בדבר אי-קיום העתקה אידאלית היא נכונה. הטענה הזו, כמובן, איננה מעניינת במיוחד כי בחיים שלנו אנו לא זקוקים לדיוק 100%. כל הסתברות שקטנה מההסתברות לפיצוץ סופרנובה בכוכב סמוך (אשר ישמיד את האנושות בלי התראה) נחשבת להסתברות 0 בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הסיכוי שזה יקרה דווקא כשאתה מוריד את העותק הדיגיטלי של מלחמה ושלום, הוא בערך כמו הסיכוי שקוף יכתוב אותו אם תתן לו מספיק זמן מול המקלדת. לכן אני מניח שכל בית משפט שלא מנוהל על ידי מתימטיקאים תיאורטיים יגדיר זאת כהעתקה ללא שגיאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די בטוח שגם אם תיקח שני שירים שונים של קולדפליי תגלה שהם זהים לחלוטין | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מ.ש.ל. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העתקה שבה העתקים זהים למקור קימת גם קיימת, בעיקר בתקופתנו שבה חלק גדל והולך מיוצג בצורה ספרתית. מרגע שהמידע מיוצג בצורת ביטים לא מעניין אותי איך הביטים הללו ממומשים בפועל. יכול להיות שלשם קריאתם נדרשים כל מיני קסמים קוונטיים. יכול להיות שאת הביטים שולחים באמצעות יוני דואר. אבל זה בכלל לא מעניין אותי1. מה שהביטים הללו מייצגים יכול להשתנות במכוון. אני יכול לבחור במילים שונות כדי לתאר דברים שונים. אני יכול לכתוב יצירה בהשראת יצירה אחרת. בעולם התוכנה מקובל לפעמים לוודא שאין שום חשש העתקה והשראה: כמובן שזה פוגע בתהליך היצירה. אתה יכול לפרט מה נראה לך לא יעיל ולא מוסרי בזכויות היוצרים כיום? 1 לצורך הדיון הזה. ברור שזה מעניין אותי באופן כללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עורכי מילונים שותלים ערך מזויף כדי למנוע גניבה והעתקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין זכויות יוצרים על מתכונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי צריכה להיות מדוייקת יותר: יש סוג של מוסכמה שמתכון שמובא בשלמותו או ברובו מאתר או טור מסויים בעיתון צריך להיות מלווה בקרדיט לנותן המתכון (אהרוני/חיים כהן וכו'). הבעיות מתחילות כשהמתכון הוא "פיתוח" או "מבוסס על", ולאנשים שונים יש דעות שונות על מה נחשב "מספיק" בשביל להיות בפני עצמו ולא "העתקה". אז אולי לא קשור להיבט המשפטי, אבל מעניין מבחינה קונספטואלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלעע או עו''ד אחר, אבל זה נקרא ''זכות מוסרית'' על היצירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל זכות מוסרית על יצירה קיימת על יצירה (ואם זו יצירה, חלות עליה לצד הזכות המוסרית גם הזכויות הקנייניות). ואם זו יצירה והבעלים לא נתן זכות להעתיק/להעמיד לרשות הציבור, אז גם אם נתת קרדיט הולם זו עדיין הפרה (פשוט לא של הזכות המוסרית). כך שאם המתכון לא עובר את הרף של מידע עובדתי, לא צריך1 לתת קרדיט. אם הוא כן הופך להיות "יצירה", עומדות לו כל הזכויות. 1מבחינה חוקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקרון אין זכויות יוצרים על מתכון כשלעצמו (אם כי אני לא ממהרת לפסול את האפשרות לגמרי עבור מקרים מיוחדים1), אבל יש זכויות על הביטוי שלו. רוצה לומר - אם פרסמת את דרך ההכנה אז המלים בהן את משתמשת, הסדר שלהן, התמונה המלווה - כל אלה הופכים אותו ל"יצירה" שזוכה להגנה. זה קצת כמו ההגנה על אייטם חדשותי - על עצם העובדות (אדם נשך כלב) אין הגנה. על הדרך שבה את מתארת את זה לצופה בעיתון, על הפריים שמראה את הנשיכה או על הסרטון שמראיין את הכלב בלווית פסקול קורע לב - יש. 1 התחלתי להתווכח עם עצמי בענייני היחס בין זכויות יוצרים לסוד מסחרי לקניין רוחני כללי אבל תפסתי את עצמי בזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם גם בספרי מתכונים כוללים כל מיני שגיאות מכוונות כדי לאתר העתקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במתכונים של אהרוני בטוח! (או שפשוט לא מצליח לי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די טפשי. אנשים קונים את הספר כדי להצליח לבשל. לא כדי להכשל1. 1 אבל במתכונים שמופצים ברשת באדיבות מסעדות, כדאי לפקפק מראש. והמתכונים שבאדיבות "אינדירה", יש בהם טעויות בכוונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תצליחי עם כל שאר המתכונים ותיכשלי רק עם זה, תאשימי את עצמך ולא את הספר. (המקור: https://xkcd.com/325/ . לקרוא גם את הטקסט של התמונה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני החוק זו אינה בדיוק העתקה אלא "עבודה נורשת" - צירוף של העבודה המקורית עם שינויים. אם השינויים הם מספיק משמעותיים, גם למשנה יש זכויות ביצירה החדשה. דוגמה מוכרת: תרגומים. ועם כל הכבוד למקור, לפעמים היצירה החדשה טובה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכויות היוצרים תקפות גם כאשר אתה סתם קורא את הספר ולא מפיץ או מכין ממנו עותקים. הן קיימות, שרירות ופשוט אינן מופרות. כשאר אתה יוצר עותקים ומפיץ אותם, אתה מפר את זכויות היוצרים. כאשר אתה משאיל לחבר1 את העותק אשר רכשת אין בכך פגיעה בזכויות היוצרים. גם כאשר אתה קורא בספר שוב ושוב, הוגה בו יומם וליל, מההתחלה אל הסוף וחזרה, בדילוגי אותיות או עמודים בכל ימי החול או בששבתות וחגים. ___ 1 ולא חשוב כמה חברים יש לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר לא זוכר איזו תוכנה זו הייתה, אבל לפני כמה שנים השתמשתי באחת שבתנאי השימוש הוגדר במפורש שזכותי להעבירה לאחרים, בתנאי שאני מוחק את העותק שלי אחרי ההעברה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |