בתשובה לצפריר כהן, 09/05/12 0:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלה שרכשו במקום שהם ידעו שהולך לקום בו שיכון (אבל המוכר לא ידע)? או אלה ששיכנעו את העירייה להקים על המגרש שלהם מגדל? בהרצליה קמה לאחרונה צעקה נוראה: אנשים קנו קרקע חקלאית באזור הביצה, תוך ציפייה שתוקם עליה שכונת יוקרה. אבל לא היו להם חברים מספיק טובים בעירייה, והוחלט להקים שם פארק. בתחום הנדלן, קרבה לשלטונות שווה מיליונים. (ולמי שלא הבין: כל הכבוד לעירייה שעמדה בפרץ הפעם) מהו עצם הטיעון שלך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי למי שרכשו הרבה לפני שהיה שיכון. לעניין הרצליה: באסה. מי שמהמר על נדל"ן, יכול להיכשל. אבל איך זה קשור לענייננו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשור, כי זו דוגמה כיצד הכסף הגדול בנדלן נובע מהחלטות שלטוניות. אילו בעלי הקרקע היו מקורבים לעירייה, או משחדים יותר, זה לא היה קורה להם. הבעיה שלי איננה במיוחד אישית מול מי שירש קרקע שסבא שלו קנה בזול (בזמן שסבא אחר לא היה בארץ או רעב ללחם במעברה), אלא עם מערכת חוקית וכלכלית שמאפשרת את קיבוע ההון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות: זו תמימות או היתממות לטעון שמחירי נדל"ן תלויים רק בקרבת בעליהם לעירייה או בשוחד שניתן לשלם להם. למעשה לשני הפקטורים הללו אין לרוב משקל בכלל. ב1887-1947 לא היו מעברות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |