 |
לצערי אני מגלה שאני מסכימה אתך. גם לגבי עניין ה"מה יפית". בייחוד שרוב התומכים בהשארת המהגרים פה (ואף באיזרוחם המלא) משתמשים בטיעונים רגשיים ורגשניים (הילדים שלהם חמודים, הם מקסימים, מעולם לא פגעו בזבוב, פלוס צילומי פוסטר נוגעים ללב, אבל מה זה קשור?); או לחלופין בטיעונים הומניטריים המנותקים מהקשרם (נכון שרבים מהם סובלים או חיים בתנאים קשים של צפיפות והזנחה וטיפול לקוי מאוד בילדים, ונרדפים בידי עו"ז, זה לגמרי פסול בעיני וקשה לי לראות אנשים חיים כך, אבל הסבל הזה אינו מהותי - הוא נגרם בגלל הישארותם כאן, והיא כמעט תמיד מבחירה).
כתבתי לא מזמן על הקמפיין הרגשני של "גירוש הילדים":
ולמה "לצערי"? כי הייתי רוצה להרגיש אזרחית העולם, אישיות הומניטרית דגולה, אבל אני חושבת שהחזון הזה לא מאוד קשור למציאות כרגע. יותר מזה - שוויתור על קבלה קולקטיבית ואוטומטית של פליטים אינו פוגע אנושות בהומניות ובמוסריות של המדינה/אזרחיה (להבדיל, ויתור מוסרי בתחום היחס לפלסטינים כן פוגע בעיני אנושות בהומניות של המדינה ושל אזרחיה, באופן ההולך ומחמיר). מה שכן יש להקפיד עליו הוא יחס נאות למי שכבר מצויים כאן, ומציאת דרך הולמת ולא אכזרית למנוע כניסה, ולהחזיר חזרה, את מי שלא אמורים להיות כאן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש