|
האמת היא שכל עניין הציונים ברוב התחומים במדעי הרוח והחברה הוא די בעייתי. אתן לך דוגמא. למדה אתי פעם בחורה מבריקה ביותר, ומקורית מאוד. הברק, כמובן, עזר בדרך כלל. המקוריות - לפעמים הייתה עלולה להפריע. מרצים שלא הכירו אותה לפעמים לא היו משקיעים את הזמן והמחשבה להבין באמת למה התכוונה, והיו עלולים לפטור הרבה ממה שכתבה כשטויות, גם כשבפועל היה מדובר בעצם בדברים חכמים מאוד, ולהוריד את ציוניה. בסופו של דבר, אמנם, כשהגיעה לתואר השני כבר הכירו אותה מספיק כדי להתגבר על "מכשלה" זו ואת הדוקטורט היא עברה בהצטיינות יתרה, אבל בתואר הראשון זה עורר קשיים מסוימים. ודוגמא אחרת: ידיד שלי שהוא מרצה לפילוסופיה סיפר לי פעם שאחד מעמיתיו התקשה מאוד בהתייחסות למבחן שבדק וביקש ממנו לעבור עליו גם הוא. הוא אמר שמצד אחד, הטקסט שהוגש לו נראה כהבל הבלים או פשוט חשיבה מוטרפת למדי, אבל מצד שני - משהו מנע ממנו לפסול אותו בלי דעה נוספת: בסך הכל, אמר, המרצים הראשונים שקראו בחינות של ויטגנשטיין גם הם תפסו אותם כך.
|
|