|
||||
|
||||
צר לי, סטודנטית לשעבר, אני כותבת כאן מתוך נסיון רב שנים בתוך המוסד האקדמי. סטודנטיות הן אולי לא פרחי נזירות בנות 16, אבל עולם האקדמיה הוא... תופעה. בדובר במשהו שקשור פחות לידע כללי על המתרחש בעולם, ויותר לרמה החווייתית. זה קשור לכך שהעיסוק בהגות הוא משהו רב עוצמה, ליבידיאני (או דיוניסי) באופיו. במעבר מתואר ראשון לתואר שני, עומק ההגות עולה (ואיתו עוצמת התחושות שנובעות ממנו). במקביל לכך הקירבה המובנית למנחים עולה. כך זה גם במעבר מהתואר השני לשלישי. תכופות נוצר מתח מיני. יש מי שמתבלבל/ת מהעניין. יש מי שמחפש/ת חיזוקים שאינם בעלי אופי אינטלקטואלי. דברים כאלו יש בכל השלבים, אבל מי שנמצאים במערכת מעל לעשור יכירו את הדינמיקה הזאת הרבה יותר טוב ממי שכרגע עוד נמצאים בשלבים מוקדמים יותר. לא חשבתי על מרצים כנבלים חסרי מצפון, אבל רוב מי שאני נתקלתי בהם במהלך השנים ידעו לשמור על הגבולות. |
|
||||
|
||||
...והנה נפתח הפתח לדיון על השאלה האם זו אכן תופעה שעיקרה בפקולטות למדעי הרוח, ועד כמה דברים כאלו יקרו בפקולטות למדעים מדוייקים/מדעי הטבע למיניהן (אני מאוד אוהב את מה שלמדתי באוניברסיטה, אבל מעולם לא נתקלתי בתחושות מסוג זו שעליהן מדובר כאן). |
|
||||
|
||||
אההה, פונקציות מרוכבות והתמרות אינטגרליות, משמחות ומספקות ככל שיהיו - וכי יוכלו לקרב את התלמידות אף כמלוא הנימה אל פסגות שכרון האקסטזה הרב-שנתי שאליהן ימריאו על כנפי לחש הקסמים ההגותי האפל: "פוקו-לאקאן-דרידה"? הכיצד, איך ובאיזה אופן? לא ולא! לא ייתכן! |
|
||||
|
||||
האמת, הייתי שמחה אם היה נפתח דיון כזה, ולא רק וריאציות סאטיריות. אני מרגישה שאני צריכה להוסיף מאמר מגבה, בשביל להגן על נכונות הטענה בכלל. הוא מתגבר גם את הרעיון שלפחות בדימיון התרבותי התופעה הזו שייכת למדעי הרוח. בכל מקרה, אם זה באמת נכון, אם התופעה באמת מוגבלת למדעי הרוח, לי לא ברור למה. הריגוש נובע מגילוי, מפריצת דרך מחשבתית, ממקוריות ולא פחות חשוב: מאיטראקציה וסיעור המוחות המשותף. כל האלמנטים האלה, למיטב ידיעתי מתקיימים גם במדעי הטבע ומדעים מדוייקים. |
|
||||
|
||||
אני עצמי חושב שהריגוש *לא* נובע מכך. אולי הוא נובע מכך בתוספת לאופי מסויים שמלכתחילה נמשך יותר למדעי הרוח, או אולי מאופי הנושאים עצמם. |
|
||||
|
||||
הריגוש במתמטיקה בהחלט נובע מגילוי, פריצת דרך מחשבתית ומקוריות - אבל הוא מפעיל את הליבידו על מושאם של כל אלה, לא על הפרטנרים לסיעור מוחות אם יש כזה. |
|
||||
|
||||
במדעים מדויקים (או במדעי החיים, או בהיסטוריה) לומדים על אובייקט חיצוני. הלימודים יכולים להיות מרתקים ומחכימים, אבל את לא מערבים את הלומד עצמו. בסוציולוגיה או בפילוסופיה, הלימודים נוגעים כמעט בהגדרה לעצם ההבנה של אדם את עצמו ואת מקומו בחברה. המרצה מעביר לתלמיד ידע שיכול לערער ולבנות מחדש את כל תפיסתו של מי הוא, מדוע הוא כזה, איך הוא יכול להיות אחרת ומה יכול להיות חשוב באמת. את כל זה עושה המרצה באהבה ובהתלהבות, ובחוכמה שאולה, ואולי גם בגילוי לב ניכר, שהרי חוכמת התחום נוגעת לכל אדם. אין בכלל מה להשוות את הרמה של המעורבות רגשית. |
|
||||
|
||||
בשביל מה לערב מעורבות רגשית? רוב האוכלוסייה היא הטרוסקסואלית ויש מחסור ידוע בנשים צעירות במדעים המדוייקים זה כל מה שצריך בשביל להסביר את ההבדלים(אם הם קיימים) בין הפקולטות |
|
||||
|
||||
אין לי ראיות כמותיות, אל מדעי החיים הם יכולים לספק מבחן מתאים. |
|
||||
|
||||
זה היה עובד אילו התופעה הייתה מחולקת בצורה שווה במדעי הרוח, וכמדומה שלא כך הוא - יש חוגים שבהם יש יותר סיכוי שזה יקרה, ולא לפי מספר הסטודנטיות ביחס לסטודנטים. כמו-כן, גם במדעים מדוייקים יש יותר סטודנטיות ממרצים, מספרית. |
|
||||
|
||||
התופעה תלוייה במספר הסטודנטיות למרצה ככל שיש יותר סטונדטיות למרצה כך הסיכוי שיקרה משהו הוא יותר גדול |
|
||||
|
||||
ממה *שלמדתי* באוניברסיטה? אתה לא נמצא שם יותר? |
|
||||
|
||||
בקרוב לא, כנראה, אבל אני מדבר ספציפית על לימודים לתואר. |
|
||||
|
||||
אני מסרבת וקוראת אותך לסדר. |
|
||||
|
||||
יותר סביר שזה יקרה במדעי הרוח והחברה (ודוק: בחוגים מסויימים. בזהירות אומר שיותר סביר שזה יקרה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאשר בחוג לתלמוד), בגלל שבמדעי הטבע בד"כ לא מלמדים את הסטודנטים את תיאוריות יחסי-הכוח-כמפתח-לכל-דבר. (ואכן, יש לי בהחלט הנאה מסויימת כשפרשיות כאלה נחשפות דווקא באותם חוגים, וכל מיני מרצים (בעיקר, אבל אין לי ספק שבשנים הקרובות גם מרצות) נאלצים פתאום לגלות שהממזרים החליפו את הכללים. רוצה לומר, לימדתם שהכל הוא יחסי כוח והאדם היחיד הוא כלום ומשנולד הוא כבול באזיקים? אז התלונות האלה הן המשך הגיוני של מה שלימדתם. עכשיו תסתדרו עם זה). |
|
||||
|
||||
שתי הפרוטות שלי, שאני אפילו לא יודע עד כמה הן מתאימות בדיוק למקרה הנידון: בתקופת התואר הראשון הייתי עסוק מאוד בחיפוש אחר פרטנריות לקשר רומנטי, ובאופן אובססיבי ממש בכמיהה לפרטנרית כזו. מושאיות הכמיהה היו בשפע בפקולטה שלי ובפקולטות השכנות בטכניון, אבל היותה של מישהי מתרגלת - היו המון - ומתוך כך העובדה שהיא משפריצה ניצוצות גאונות מול הכיתה - הוסיף לה המון נקודות כמיהה. (בנוגע למרצות, לא זכור לי כרגע שהיתה אף אחת כזו בגיל רלוונטי.) |
|
||||
|
||||
מעניין. מבחינתי היה ברור שמרצים ומתרגלים אינם יכולים להוות לי מושא כמיהה, מעצם היותם כאלה. לא היה בזה שום דבר מוסרי או אתי, רק רתיעה רגשית מפני קשר רומנטי איתם. מאידך גיסא, ניצוצות גאונות גם לא ניכרו אצלם, למרבה הצער, למעט פרופסור אחד שכבר אז היה בן 70 לפחות. |
|
||||
|
||||
"העיסוק בהגות הוא משהו רב עוצמה, ליבידיאני (או דיוניסי) באופיו. במעבר מתואר ראשון לתואר שני, עומק ההגות עולה (ואיתו עוצמת התחושות שנובעות ממנו). במקביל לכך הקירבה המובנית למנחים עולה. כך זה גם במעבר מהתואר השני לשלישי." רעיון לסרט: אורגיה בחדר הישיבות הפקולטתי בהשתתפות פרופסורים ופרופסוריות בני שבעים ומעלה. השגלן הראשי יוצא מתוך העוגה חמוש רק במקטרת הקצרה שלו, שמראה.. כמה הוא אינטלקטואל. שהרי הוא בעל שם בתחום ביקורת ביקורת ביקורת התבונה הטהורה. (בן שמונים ושתיים, אבל נראה בן שבעים ושש גג). עשן יוצא, אש ניצתת, הפקולטה נשרפת מרוב ארוטיקה. |
|
||||
|
||||
ועכשיו כולנו מבינים למה ישעיהו ברלין, כשנשאל על ידי עמיתיו למה הסתיר דווקא את פניו כשסטודנטיות התקרבו למקום בו טבלו כל המרצים הנ"ל בעירום, ענה In Oxford i'm known by my face. (האמת, שמנסיון רב שנים באקדמיה לא הכרתי שום דבר כזה, אבל החוג שלי הוא מקום משעמם שבו ההוגים הם פרוסים מתים או סינים מתים, והגם שמתווכחים עליהם לא מעט טרם ראיתי את המרצים והמרצות הופכים לאובייקטים ארוטיים של הסטודנטים). |
|
||||
|
||||
ישעיהו ברלין?! בגרסה שאני מכיר מדובר בעמיתו, ססיל מוריס באורה (שעובדת היותו הומו מטילה אור אחר לחלוטין על הפואנטה) |
|
||||
|
||||
הכרתי את זה על ברלין, אבל לספר את זה על באורה קצת מחמיץ את כל הפואנטה, לא? |
|
||||
|
||||
נגיד שאת צודקת (אני ודאי הגעתי קרוב מאוד להערצה של מרצים היכן שלמדתי). אני רק לא מבינה איפה פה הבעיה ולמה דחף רומנטי או מיני מסוג זה הוא אסור או מגונה. |
|
||||
|
||||
לא הדחף שבלבב פנימה הוא המגונה אלא מימושו המעשי תוך גלגול עיניים לשמיים. |
|
||||
|
||||
באמת לא מדובר בדחף אלא באופן מימושו. מתוך המאמר שקישרתי למעלה לגדי: Love is a flame, and the good teacher raises in students a burning desire for his or her approval and attention, his or her voice and presence, that is" erotic in its urgency and intensity. The professor ignites these feelings just by standing in front of a classroom talking about Shakespeare or anthropology or physics, but the fruits of the mind are that sweet, and intellect has the power to call forth new forces in the soul. Students will sometimes mistake this earthquake for sexual attraction, and the foolish or inexperienced or cynical instructor will exploit that confusion for his or her own gratification. But the great majority of professors understand that the art of teaching consists not only of arousing desire but of redirecting it toward its proper object, from the teacher to the thing taught."
|
|
||||
|
||||
אם אנחנו כבר בעניין מדעי הרוח, זאת פסקה שכל כך נסמכת על מסורת אפלטוניסטית. ההפרדה בין חומר ורוח, וההנחה ש"sexual attraction" היא דרגה נמוכה, ושבהכוונה נכונה התלמיד יכול להתעלות ל"proper object" שהוא "the thing taught". סוקרטס לא היה מסכים, פרויד היה מתנגד, וכנראה גם חנה ארנדט לא הייתה מרוצה. |
|
||||
|
||||
...ודניאל בויארין היה מביא דוגמאות נוגדות מתוך מסורת הלימוד היהודית. כן, נקודת היציאה של המאמר אפלטונית להחריד. אבל דווקא מתוך הפיסקה כאן מגיחים פרויד והפסיכואנליזה, עם אובייקט התשוקה, ההעברה והדמות הסמכותית המעניקה תשומת לב ואישרור. ולמען השם, כשהוא קורא להגות Brain Sex אני חושבת שיש כאן איזושהי הכרה בערבוב בין חומר ורוח. ובסופו של דבר, לפחות לגבי יחסי מרצה וסטודנט הוא צודק לדעתי, התשוקה היא באמת קשורה לידע, וההגשמה הפחות מוצלחת שלה בתחום הזה היא דרך יחסי מין. חוץ מזה רף הבעייתיות בהגשמה פיזית מעין זו גבוה יותר גם משום שהאקדמיה היא מוסד פאודלי, לפחות עבור מי ששואף להשאר בתחומה. יחסי התלות ממשיכים למעבר לקורס היחיד וגם מעבר לתזה ומתבטאים במתן תפקידים, שיתוף פעולה בפרוייקטים ובהענקת המלצות. בתוך התלות הזו האינטרס של הסטודנט היא שהיחסים הבינאישיים יהיו כמה שיותר פשוטים, כמה שיותר לעניין. |
|
||||
|
||||
קשה לי להסכים ש"האינטרס של הסטודנט היא שהיחסים הבינאישיים יהיו כמה שיותר פשוטים, כמה שיותר לעניין". האוניברסיטה, בייחוד בתארים מתקדמים במדעי הרוח, מבוססת על תהליך של חונכות, שכולל בתוכו גם העברה. אלו יחסים מסובכים, שכוללים גם רגשות של אהבה-שנאה כלפי דמויות סמכותניות. הדואליות ביחסים מאפשרת מצד אחד לאמץ את נקודות המבט של החונך ולעבור סוציאליזציה אקדמית ראויה, ומצד שני לנסות להתקדם מעבר לנקודת המבט הזאת ולפתח מחשבה עצמאית. ביחסים בין חונך לחניך יש גם אלמנטים של ניצול, משני הצדדים. החניך זקוק לא רק לידע והכשרה, אלא גם לשימוש בקשרים ובכוח של החונך. החונך, בתורו, מעוניין להפיץ את הקול הייחודי שלו, וגם באופן מעשי מעמדו מושפע מכמות ומאיכות הסטודנטים שלו. חונכות יש, ניצול הדדי יש, אז למה לא מין? אני מניח ש(כמו שלימד אותנו ובר) מוסדות בירוקרטים נבנו על בסיס האתיקה הפרוטסטנטית. האתיקה הזאת לא חובבת גדולה של מין ולא יודעת להתמודד איתו. יש בה פחד מהכוחות הויטאליסטים שעלולים לפרוץ ולהרוס את כל הסדר והשיטתיות הארגונית. אני לא מכיר חלופה טובה למוסדות בירוקרטים, אז כנראה זה יצטרך להישאר כך. אבל נראה לי שאין צורך במטאפיסיקה אפלטוניסטית כדי לתרץ מצב שנוצר מהתגלגלות ההיסטוריה. |
|
||||
|
||||
זה תיאור יפה של יחסי מנחה ומונחה. תודה. אבל גם סוג כזה של יחסי אהבה-שנאה מצוי על סקלה רחבה ודינמיקה לא נכונה עשויה להיות הרסנית. לכן האינטרס של הסטודנט הוא שהיחסים הללו יהיו פשוטים *יחסית*. הוצאת יחסי המין מהקודקס האקדמי התרחשה למיטב זכרוני לפני ייסוד הכנסיה הפרוטסטנטית, וגם במדינות שמעולם לא קיבלו עליהן את עול הדת הזו, כך שהחיבור לאתיקה הפרוטסטנטית לא נראה לי מאוד מבוסס. |
|
||||
|
||||
כל המאמר הזה הוא מגוחך. אפילו פסיכולוגים כבר מכירים שנים רבות בעובדה שההעברה היא הדדית. |
|
||||
|
||||
וואללה. אני חשבתי שמדובר על מאמר קליל על ייצוג האקדמאים בקולנוע האמריקאי, ותפיסתם בחברה לעומת מהות העיסוק שלהם. מסתבר שזה בעצם היה צריך להיות מאמר מבוא באפילו-פסיכולוגיה. באמת מאמר מבוא לא מוצלח. |
|
||||
|
||||
באמת לא מבינה?!יש בעיה של ציונים לא אובייקטיביים ולכן אסור להם להיות באותו הקורס לפי החוק. |
|
||||
|
||||
בעיה של ציונים לא אובייקטיביים יכולה להיות גם בלי שיתקיימו שום יחסים קרובים. מרצים הם בני אדם. |
|
||||
|
||||
אבל כשיש קשר רומנטי, והציון הוא ממילא הערכה שאינה מחושבת מתמטית מתוך התוכן (מדעי הרוח), נראה כמעט בלתי אפשרי לתת ציון אוביקטיבי. |
|
||||
|
||||
האמת היא שכל עניין הציונים ברוב התחומים במדעי הרוח והחברה הוא די בעייתי. אתן לך דוגמא. למדה אתי פעם בחורה מבריקה ביותר, ומקורית מאוד. הברק, כמובן, עזר בדרך כלל. המקוריות - לפעמים הייתה עלולה להפריע. מרצים שלא הכירו אותה לפעמים לא היו משקיעים את הזמן והמחשבה להבין באמת למה התכוונה, והיו עלולים לפטור הרבה ממה שכתבה כשטויות, גם כשבפועל היה מדובר בעצם בדברים חכמים מאוד, ולהוריד את ציוניה. בסופו של דבר, אמנם, כשהגיעה לתואר השני כבר הכירו אותה מספיק כדי להתגבר על "מכשלה" זו ואת הדוקטורט היא עברה בהצטיינות יתרה, אבל בתואר הראשון זה עורר קשיים מסוימים. ודוגמא אחרת: ידיד שלי שהוא מרצה לפילוסופיה סיפר לי פעם שאחד מעמיתיו התקשה מאוד בהתייחסות למבחן שבדק וביקש ממנו לעבור עליו גם הוא. הוא אמר שמצד אחד, הטקסט שהוגש לו נראה כהבל הבלים או פשוט חשיבה מוטרפת למדי, אבל מצד שני - משהו מנע ממנו לפסול אותו בלי דעה נוספת: בסך הכל, אמר, המרצים הראשונים שקראו בחינות של ויטגנשטיין גם הם תפסו אותם כך. |
|
||||
|
||||
גם במדעים מדוייקים יש בעיה דומה, וכך קיבלנו את דיון 1571. |
|
||||
|
||||
אכן נכון, אבל סביר ששם זה לא קורה בתואר ראשון או שני, אמת? |
|
||||
|
||||
נ.ב. בעצם נראה לי שבמתמטיקה בעיות כאלה מופיעות בעיקר עם אנשים שבאים מחוץ למערכת. ואגב, האם נראה/ידוע לך אם הן קיימות גם בפיסיקה? שם סביר שזה רווח הרבה פחות אם בכלל, לא? |
|
||||
|
||||
גם בפיזיקה לא חסרים, לדעתי. ואני לא רואה סיבה למה במתמטיקה זה לא יקרה כבר בתואר ראשון. |
|
||||
|
||||
נכון, לא התייחסתי להיבט החוקי. אבל מה ששמעתי דומה יותר לגינוי מוסרי מאשר להקפדה חוקית. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |