בתשובה ליהונתן בר, 30/11/11 20:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שרון לא שמאלני, אבל התכנית שהוא יישם הייתה תכנית שמאלית למדי (לא עד כדי יוסי ביילין, אבל שמאלה מהבטחותיו והרבה שמאלה מהמצע של המפלגה בראשה עמד, ואפילו שמאלה ממצע מפלגת העבודה דאז). אני מזמן טענתי (ואפילו רמזתי די בבוטות במאמר שהיה קשור קצת לנושא) שמנהיג חזק יכול להעביר כמעט כל מה שהוא רוצה בארצנו והציבור יתיישר, אבל זה קשור לאדם ולא לאידיאולוגיה. אכן, יש כאלה שטענו שאהוד ברק הוא ימני, אבל לאור נכונותו למסור לפלסטינים בערך את כל יו"ש, זו טענה מופרכת לא בגלל האיש אלא בגלל מעשיו. וברק, אגב, הוא דוגמה למישהו שהפך *פחות* מרכזי: ההצעות שהוא הציע לפלסטינים בקמפ-דיוויד היו הרבה יותר שמאלה ממה שהוא הציג בטרם הבחירות. תמיד יש מי שיטען שהאידיאולוגיה איננה אמיתית, אבל זה לא אומר שבגלל המישהו הזה חיבים למחוק את האידיאולוגיה מהדיון או לומר שבגלל שיש מישהו כזה, אזי אי אפשר לדבר וזהו. לצורך העניין, הבה נניח שזהבה גלאון נבחרת לראשות הממשלה. ומשום מה - נניח, מחשש מבית המשפט העליון המאוכלס אז בפאשיסטים עם קרניים - היא מחליטה לצאת למלחמה סיפוחית נגד סוריה וירדן, לטרנספר את ערביי ארץ ישראל ולספח את הבשן והחורן. האם היית טוען ש'בכל הגדרה הגיונית שתבחר, גלאון לא נחשבת ימנית', או ש'משפטים כמו 'סיפוח הבשן והחורן וגירוש ערביי ארץ ישראל הם תכנית של הימין הקיצוני' הם מגוחכים במיוחד', או שבמקרה כזה הפער בין מה שהיה האדם למדיניות שיישם היה צורם לך קצת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ברק - כל ההתנהלות החברתית-כלכלית שלו היא שהייתה מחוץ לשמאל. אגב, אני יודע שאנחנו קצת הולכים הצידה מהדיון, אבל האם תוכל להרחיב לגבי ההצעות בקמפ-דיוויד אל מול מה שהציג טרם הבחירות? אני דווקא זוכר דברים אחרים, אבל היסטוריה זה ה core business שלך :) בכל אופן, כשאנחנו לא מגדירים שמאל כה"הגדרה הפילוסופית של שמאל אוניברסלי כפי שנקבעה... מסארטר ועד חומסקי" אלא "חלוקה המקובלת בישראל, ולא לאיזו אידיאה-פיקס". אז בהחלט נמצא את שרון כחלק ממחנה הימין, וכנ"ל שאר חברי הליכוד שהצביעו בעד התוכנית. אם מישהו חושב ששרון היה ראש ממשלה גרוע ושהוא התעלם מדעת הבוחרים שלו אז שלא יצביע לו אם ירוץ שוב לראשות הליכוד. אנחנו בוחרים מפלגות וחברי כנסת, לא אילו אוטומאטים. יש מצביעי קדימה שלא היו מרוצים מכך שאולמרט הביא אותנו למלחמה נוספת, וש"לא לכך הוא נבחר". ויש מצביעי עבודה שלא מרוצים שברק ישב עם ש"ס בכנסת, ויש מצביעי מרץ שתמכו ביוסי שריד עם ה "read my lips". נציגינו בכנסת יאכזבו אותנו תמיד, זה כמעט אינהרנטי להגדרת התפקיד שלהם. מה שמטריד אותי בסיפור הזה הוא שטופלים את תוכנית ההתנתקות לשמאל, ומתעלמים ממביא שהביא אותה, מהמפלגה שממנה צמח וכמות התומכים בתוכנית במפלגה הזו, כאילו אלו פרטים שוליים וחסרי משמעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי כל הבטחות ברק, ראה פה: http://www.archavoda.org.il/avodaarch/matza/pdf/bara... ושוב: אני לא מחפש את ההגדרה הפילוסופית לבדה, אבל האידיאולוגיה היא עדיין בבסיס העניין. ההגדרה שלך, כמדומני, מצמצמת את ימין-שמאל לכדי מחנות כמעט מולדים, בלא קשר למעשים ולאידיאולוגיה. אני עדיין סובר שמצע אמור להיות מחייב עד כמה שאפשר (הגמישות קיימת, אבל יש איזו מחוייבות), ושהאידיאולוגיה המוצהרת היא אבן-הבוחן. (אה, ושרון אכן נטש את הליכוד לאחר ההתנתקות. והיה זוכה בבחירות, אבל כנראה לא אלה שבליכוד). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |