|
||||
|
||||
הנשיאות היחידה שאני עשוי להקשר אליה היא מתחום ה"נשיאים ורוח". בכל אלקטורט יש 2 קטגוריות של דפוסי הצבעה. אחת היא של "קשיחים" המצביעים באופן קבוע לצד מסויים והשנייה של מצביעים "נזילים" ע"פ שכר ועונש המצביעים ע"פ ביצועי העבר. רציתי לומר שבארה"ב הדפוס השני דומיננטי יותר מאשר בישראל. ניסיתי להדגים זאת ע"י היסטוריית הבחירה מחדש של נשיאים מכהנים. האמירה שנשיא מכהן שהפסיד בבחירות השניות ככל הנראה נתפס כ"כושל" ע"י האלקטורט היא לכאורה אמירה ריקה, אלא שדוקא הדוגמאות שהביא רון בן יעקב (קלינטון ובוש הבן) מראות לדעתי שאין הדבר כך. אני איני סבור ששני הנשיאים הללו נתפסו ככושלים במיוחד (ע"ע קרטר או אובמה או ג'ונסון) בתום הכהונה הראשונה שלהם. לדעתי גם אסור למדוד את "תדמית ההצלחה" של נשיא ע"פ סקרים. ראשית משום משום שירידה בסקרים של נשיא מכהן היא תופעה משותפת לכל הנשיאים (כושלים ומצליחים כאחד) ושנית כנראה שבארה"ב הסקרים לא יותר מוצלחים מאשר אצלנו. אם הבוחר מצביע עבור נשיא מכהן "מאכזב" מפני שהמועמד המתחרה נראה לו גרוע יותר, הייתי אומר שהנשיא המכהן לא "אכזב" מספיק את בוחריו. עוד דוגמה מעניינת בנושא זה היא של פ.ד. רוזבלט שלדעתי נבחר בשנייה מפני שתדמיתו כמצליח היתה גדולה יותר מהצלחתו בפועל. הסיכוי של אובמה להיבחר שנית לא יבנה על "אפרוריותו של רומני אלא רק על קיצוניותם של המועמדים האחרים. בישראל התופעה הזו הרבה יותר שולית (ההבדל באחוזון של נתניהו מול לבני או מול יחימוביץ לא משמעותי לדעתי). |
|
||||
|
||||
"הסיכוי של אובמה להיבחר" תלוי גם בתהליכים פחות ניראים לעין, כמו שינויים פרוצדורליים ומשפטיים. למה הכוונה? למרות שבעקרון הבחירות אמורות לשקף את הצבעת אזרחי המדינה, בארה"ב אין בחירה ישירה לנשיאות, והנשיא נבחר בקולותיהם של 538 אלקטורים המייצגים את בוחרי 50 המדינות. הדברים ידועים, וכבר קרה (לאחרונה בבחירות 2000 בין גור לבוש) שלנשיאות נבחר דווקא זה שקיבל פחות קולות אך גרף יותר אלקטורים. כך שמנהלי מערכת הבחירות של המועמדים השונים מתמקדים (בסיוע מסיבי של סטטיסטיקה וניתוחים סוציוליגיים ופוליטים שונים) לא בהשגת מרבית הקולות אלא בהשגת מרבית האלקטורים, דבר שלפעמים נראה כאילו שהמומעמדים פועלים בלי הגיון. החוקה לא קובעת כיצד כל מדינה ממנה את האלקטורים שלה, אך בפועל המדינות אימצו את שיטת המנצח לוקח את כל הקופה (מה שתרם להיווצרותם של שתי מפלגות גדולות). אולם, לא כל המדינות ממנות אלקטורים עפ"י שיטת המנצח מרוויח. בנברסקה ומיין האלקטורים נבחרים לפי אזורי הבחירה לקונגרס, וכל מדינה משנה את תחומי אזורי הבחירה לקונגרס לאחר כל מפקד אוכלוסין. נברסקה ומיין הן מדינות קטנות עם מספר אלקטורים קטן והשפעה קטנה על מאזן האלקטורים. מאמר במגזין אמא ג'ונס מגלה שהמפלגה הרפובליקנית החליטה לשנות את החוק בפנסילבניה ולעבור משיטת המנצח לוקח הכל לבחירת אלקטורים לפי מחוזות הבחירה לקונגרס. מושל פנסילבניה הוא רפובליקני ושני בתי הנבחרים של פנסילבניה נשלטים ע"י הרפובליקנים, ושינוי החוק ומפת אזורי הבחירה יבטיחו לרפובליקנים לפחות 12 אלקטורים. הרפובליקנים גם שולטים בשלוש מדינות גדולות נוספות, מישיגן, אוהיו, וויסקונסין. |
|
||||
|
||||
מסכים, אם כי הייתי מוסיף את חלקו השלישי של האלקטורט האמריקני (ולא רק) - אלו שבד''כ לא מצביעים אך סיבות מיוחדות כגון צבעו או קיצוניותו של המועמד מביאים אותם לקלפי ואף להכרעת הבחירות. (לעיתים מועמד מוכשר במיוחד באמנות ההיבחרות יודע להנות גם מקבוצה זו וגם מן המרכז ע''י מתן תחושה שמטרת עמימותו היא קירוב הקבוצה השניה.) |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |