בתשובה לטווידלדי, 01/09/11 21:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אנסה שוב כתבתי את המשפט הבא "יש חלק לא קטן בציבור שמאמין שאין ברירה והכיבוש חייב להמשך כי האפשרויות האחרות גרועות הרבה יותר. אי אפשר לשכנע אותם ש"יהיה בסדר". תחושת החירום שלהם גדולה כל כך עד שרצח רבין עורר בהם אנחת רווחה." כדי לתאר את הקבוצה המנוגדת לקבוצה שמוחה על עוולות הכיבוש, וכיצד עומק התהום ביניהן אינו מאפשר דיאלוג. ואז אמרו לי למה אתה מכניס את רצח רבין זה לא בסדר. ואני אומר אי אפשר להתעלם מהקבוצה הזו והתהום שפעורה בינה ובין הסמולנים. בסדר עד כאן? יכול להיות שלא הייתי מספיק ברור כשאמרתי שחלק מהם המתינו עם שחרור אנחת הרווחה עד שביבי נבחר. כוונתי הייתה שתחושת החירום של קבוצה זו הייתה כל כך חריפה שרצח רבין בפני עצמו לא הביא לה מזור אלא רק חילופי השלטון שיככו אותה כי החרדה המשיכה לאחוז בנפשם כל עוד חבורת אוסלו הייתה בשלטון. לא התכוונתי לומר שהבחירה בביבי הייתה שחרור אנחת רווחה על רצח רבין, ואני לא מצליח לראות איך ניתן להבין זאת מדברי בלי קריאה מאוד סלקטיבית. אני בטוח שרבים בחרו בביבי מבלי להרגיש את אותה תחושת חירום וחרדה, וההקלה שחשו כשנטלו את השלטון מידיהם של אדריכלי אוסלו לא היתה כה משמעותית. לא עליהם דיברתי. דיברתי על אלו שהסכימו עם האג'נדה של מניפי הכרזות וקוראי הגנאי בכיכר ציון. וכל זה היה כדי לומר שאין טעם לויכוח האם אנחנו מוסריים או לא, כי עמדות המוצא של המתדיינים רחוקות מדי זו מזו, ואבני הבוחן שהם משתמשים בהן שונות לחלוטין. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |