בתשובה ל., 23/08/11 8:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא ממש רוצה לפתח את הנושא. כפי שאמרתי, הגדרתה המדויקת של החזקה שעליה דברתי ועל החיריגים לה טעונה מחשבה ודיון מעמיקים יותר. אעיר בכל זאת לגבי דבריך: א. השאלה אם מתן דירה לבן החייל במתנה היא אמיתית או פיקטיבית (הברחת נכסים) תלויה בנסיבות. לדוגמא, בלתי סביר שהורה יתן לבנו החייל דירה במתנה, כשזו דירתו היחידה. ועוד יותר בלתי סביר שיעשה זאת, אם באותה עת ההורה היה שקוע בחובות. ועו דיותר בלתי סביר, אם ההורה ממשיך להתגורר בדירה ולשלם את הוצאות החזקתה. מכל מקום, יש לאפשר לבן החייל להוכיח, כי הוריו נתנו לו את הדירה במתנה באמת. ב. בנסיבות ובהגבלות מסויימות, יש להעדיף את הנושה על פני הבן החייל, גם כשהוריו נתנו לו את הדירה במתנה באמת. ג. לגבי האוטו - אתה מדבר על קנייה (שגם לדעתי צריכה להיות מוגנת), ולא על מתנה. אבל, כאמור, אני לא רוצה לפתח כאן את הנושא ורק הצבעתי באופן כללי על תפיסות מיושנות של המשפט ועל דוגמא לשינויים הנדרשים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההבחנה בין קניה למתנה מטושטשת. השוטר המשופם יגיד: "קליאו חדשה ב-100,000? פחח, היא שווה 120,000, את שלי מכרתי ביותר והיא במצב גרוע יותר, אתה חושב שאני לא רואה את הקומבינה? תשלים מהר לנושה" והעניין הוא שאני אפילו לא רוצה לנסות להוכיח שבאמת קניתי במחיר ראוי, או קיבלתי מתנה מהדוד, וזו לא דרך להתחמק ממס. מה ששלי שלי, וזהו. הנושה היה צריך לחשוב על זה שדודי אינו אמין בעת נתינת ההלוואה (שהוא מקבל עליה ריבית), אני לא צריך לפחד מזה. לא הוגן אפילו לגרור אותי לבית המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ששלי, שלי. מה אם הקונה רכוש גנוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ.ל. מה אם הקונה קנה רכוש גנוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אם ככה החוק של הימני לא עוזר. האבא ימכור לבנו החייל את הדירה בשקל תשעים, ומה ששלי שלי. זה בדיוק מה שאני אומר, העקרון הוא ''מה ששלי - שלי''. זה אכן פותח פתח למניפולציות אבל אין מה לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק יודע כבר היום להצביע על עסקאות מסוימות כבלתי קבילות לצרכי מיסוי, כך שלא צריכים מהפכה חוקתית כדי להחיל את המנגנון הזה לצורך גביית חובות אזרחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לתת דוגמא? נראה לי שזה חוק חריג, והרבה יותר קליל מההצעה של הימני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק הבעיה. שהחוק מוגבל כיום לדיני מיסוי (ודיני פשיטת רגל, אם כבר). לדעתי, יש להחיל אותו (ובדרך חכמה ועדכנית) גם על דיני אכיפת חיובים (ודינים נוספים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ששלי - שלי. אבל זו בדיוק השאלה שיש להכריע בה. אם זה שלך - אין בעיה. אבל אם זה לא שלך (כלומר שהיית שותף לקנוניה להברחת נכסים) - תסכים איתי שזה לא שלך, אלא של החייב. אגב, ההבחנה בין מתנה לקנייה מטושטשת רק בקצוות (כלומר, רק במקרים בהם משולמת תמורה, אלא שהיא לא מלאה). האם אתה מסכים להחיל את העיקרון במקרים שאינם בקצוות (כלומר, שבהם לא שולמה שום תמורה)? אבל, כאמור, אני לא רוצה לפתח את הנושא. הנושא של הברחת נכסים ע"י חייב כדרך להתחמק מתשלום חובו הינו רק אחד הנושאים הטעונים בחינה והסדרה מחדש. כל מה שאני טוען הוא, שיש לבחון מחדש את כל העקרונות עליהם מבוסס המשפט כיום ולעדכן/להתאים אותם למציאות הנוכחית, שהשתנתה מאד קביעת תפיסות היסוד, שעליהן מושתת המשפט הנוכחי (הן המהותי והן הפרוצדוראלי). למשפט יש חשיבות מכרעת בעיצוב אופי החברה ודפוסי התנהגות של הפרטים, החברות וגופי הממשל ומכאן הצורך החיוני לעדכן אותו תמיד, ובמהירות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |