בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 22/08/11 3:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"יצר הפרטיות שלי חלש יותר משל רוב האנשים" - אני לא חושב. אף אחד לא מעוניין שיחדרו לפרטיותו. הבעיה היא בעיה של איזונים. השאלה האמיתית היא מה מאפיין יותר את חברתנו נכון יותר, חדירת הממסד השלטוני לפרטיותינו או התערערות הביטחון האישי של הפרט במרחב הציבורי? כמעט תמיד תיקון כל רעה חולה חברתית בא יחד עם פגיעה חברתית כזו או אחרת. הקושי הוא בלעשות את האיזון הנכון. האם חסידי הפרטיות מציעים למשל להפסיק את החיפושים והטרטורים של אזרחים ערבים בשה"ת למשל? הראיה לכך שהפקרת החוק והסדר החברתי על מנת לא לפגוע בזכות לפרטיות אינה הכיוון הנכון לכאן ועכשיו, היא בכך שכל אותן תקנות להגנה על הפרטיות כמעט אף פעם לא משרתות את הציבור הרחב ומנוצלות באופן אקסקלוסיבי רק ע"י עבריינים וסלבריטאים. כאשר באלף פגישותיך עם הבירוקרטיה הממשלתית, אתה מתבקש למסור פרטים לא רלאבנטיים ולמלא טפסים בלתי נחוצים ובלתי מועילים, האם אי פעם הצלחת לממש את אותן זכויות לפרטיות? מתי בפעם האחרונה אמרת למישהו מן השרות הציבורי "זה לא עניינך!"? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תקנות ההגנה על הפרטיות משמשות בהרבה מקרים, אבל בשקט. אתה שומע עליהם בעיקר במקרים של סלבריטאים ועבריינים. אבל אני מניח שאתה לא ארצה שאפרסם כאן ששמך האמתי הוא יהושפט שמבדוי. שמך האמתי איננו סוד. אבל אתה משום מה נמנע מלכתוב אותו כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. יש לנו מחלוקת עובדתית. אני לא מצליח לראות את אותם ''הרבה מקרים''. אם יהושפט שמבדוי היה עושה מה שהאדונים קצב או צנעני עשו (סליחה, נטען שעשו) הם היו נבלעים בתאי המעצר של שב''ס ולא נודע כי בא אל קרבם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה הבסיסית היא שאתה לא מפרסם כאן את שימך המלא. אם הפורום הזה היה משתמש בגוגל פלוס כתשתית, זה לא היה אפשרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בין אתר חברתי וולונטרי כמו האייל לבין זכותה של ממשלת ישראל להציץ לתוך הטלפון הנייד שלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר הוא שזכותה של "ממשלת ישראל" (ליתר דיוק: ההוצאה לפועל) תגרור אפשרות לקבוצה גדולה נוספת של אנשים לדעת איפה אתה כל הזמן. עד כמה אתה סומך על כולם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו (לפני זמנך), היתה ''פרשה'' באייל שבה מפעילי האתר מסרו (נאלצו למסור) לעו''ד של מישהו פרטים על אחד מחברי המערכת שלהם, כך שביטחון הפרטיות שלי הוא לא ממש שיקול עיקרי בכתיבתי כאן. אם שמירת הסודיות של שמי היתה בראש מערכת השיקולים שלי, לא הייתי כותב באייל לא תחת כינוי ולא בכלל. מאחר ואיני אדם ידוע ואיני מתגדר בשום סמכות אקדמית, מבצעית או ניהולית, איני רואה מה שמי המדוייק יוסיף לתוקף של דברי או איזו תועלת יפיק מישהו מפרסום שכזה השווה בנזק לפרטיותי. אם פרסום שמי היה מונע ממאן דהוא לכייס את הארנק שלי בסופרמרקט או להחטיף לי אגרוף בכניסה לסינמטק, הייתי רואה זאת באור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מפעילי האתר לא מוסרים את המידע לכל דצריך. כדי להגיע למצב הזה נדרשה תביעה משפטית (וגם אז זו הייתה החלטה כואבת, לפי מה שקראתי). אבל היום כשמישהו פוגש אותך, יהושפט שמבדוי, ברחוב, הוא לא מקשר אותך עם "שוקי שמאל" מהאייל. לזמינות המידע יש ערך כשלעצמה: יכול להיות שותיקי האתר כאן זוכרים כל מיני פרטים שכתבת על עצמך ובעזרת עבודת בילוש קצרה יוכלו לאתר אותך. אבל זה לא זמין לי בחמש דקות עבודה מאצלי בבית, ולכן זה כבר הרבה פחות מועיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה בדיוק אתה צריך לדעת מי אני? אני יכול להבטיח לך שאני לא אייל גולן או ירון לונדון או משהו מעניין כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לבדוק אם אתה לא אורי פז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, זה היה יכול להיות משהו. אילו הייתי, היה זה באמת מקרה מעניין של פיצול אישיות. מצד שני יכול להיות שאני האלטר אגו של איציק ש. מה שהופך את חילופי הגנאי בינינו למשעשעים לפחות קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? כי זה מעניין, וזה יכול להפוך טיעוני אד-הומינם למוצלחים יותר (וכידוע טיעוני אד-הומינם נכתבים לרוב בעידנא דריתחא). אבל העובדות מראות שאנשי האתר מכבדים באופן כללי את פרטיותם של המשתתפים (והחריג הבולט הוא ניסיונות לקשר בין שתי דמויות שונות שנכתבו ע"י אותו אדם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנו חוקים שאוכפים פרטיות (הסתרת פרצופו של ילד בעיתונות, ועוד כמה). יש חוקים שדורשים לספק מידע (אתה חייב להסתובב עם תעודת זהות. אתה חייב רישיון נהיגה כדי לנהוג ברכב. אתה חייב להציג אותם לשוטר לפי בקשתו). אבל ביניהם יש מרחב גדול. חלק מאי-ההסכמה בינינו הוא ביחס של אותו המרחב. אני לא מתייחס רק אל החוקים הקיימים, אלא גם לכרסום במרחב שלא תחת החוקים. בדוגמה האמורה: יותר ויותר גופים יודעים איפה אני נמצא (כי לצערי היום אני לא יכול להסתדר ללא מכשיר סלולרי). דרך אגב, הנוהל שמנוצל לרעה ע"י ידוענים הוא צו איסור פרסום [ויקיפדיה], אשר (למעט המקרה של קטין) השיקולים הקשורים להוצאתו לא אמורים להיות (למיטב הבנתי) שיקולי פרטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קצב כבר הורשע. או כמו שיטענו פרקליטיו: הורשע לכאורה) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |