|
מבלי להתיימר לבקיאות שאין לי בתולדות השפה האנגלית, יש כמה עובדות היסטוריות שיכולות לתת לנו כיוון טוב לאמת. השם נורמנים כוון לדברים שונים בתקופות שונות. בתקופה הקדומה הוא כיוון לתושבי סקנדינביה ככלל (להבדיל מהמונח ויקינגים שאאל"ט יוחס רק לכנופיות הפושטים הימיים שפשטו על ערי החוף והנהרות של אירופה הימי-ביניימית). בתקופה שלאחר קרל הגדול ובזמן מסעי הצלב המונח נורמנים כוון בעיקרו לאוכלוסיה המעורבת של ויקינגים וצרפתים שישבו בחבל נורמנדיה של צרפת. אלו הם ההממלכות הנורמניות באיטליה, ביוון הביזנטית ובא"י הצלבנית. שפתם של הנורמנים הללו היתה קרובה מאד לשפה הצרפתית המודרנית ולמעשה עד היום בנורמנדיה מדברים במין עגה מקומית של הצרפתית הרשמית (שהיא תולדה של המאמצים הכבירים שעשו שני הנפוליונים להאחיד את השפה הצרפתית ולקבע את הסטנדרד שלה). בתקופת המלכים מבית פלנטג'נט (הנרי ה-II וריצ'ארד לב-ארי), ששלטו משני עברי תעלת הלמנש, מן המפורסמות היא שהם לא דיברו היטב אנגלית אלא בשפתם הצרפתית-נורמנית, מה שמעיד כי השפה האנגלית על שורשיה הקלטיים-רומנים-אנגלו-סקסונים כבר התבססה היטב באותו זמן והיתה שונה בצורה מהותית מן השפה הצרפתית-נורמנית. אפשר להניח שתחת שלטון המלך והברונים הנורמניים חדרו השפעות נורמניות לאנגלית המדוברת, אלא שהבסיס של השפה נותר כפי שתארתי. צריך לזכור כי הפרנקה-לינגואה של אותה תקופה לא היתה הצרפתית ולא האנגלית (אלא הלטינית במערב והיוונית במזרח) ולכן השפות הללו היו שפות הדיבור והיום-יןם שעוצמתן ושרידותן נקבעה ע"י מספרי הדוברים ולא ע"י מורשתן התרבותית והלשונאית. ולכן אני מאמין שהשורשים הרומנו-קלטיים-אנגלו-סקסונים הברורים של השפה האנגלית מעידים על התערובת שיצרה את העם האנגלי. הניבים היותר קלטיים ששרדו בקורנוול, בברטאן של צרפת ובעיקר בוולס, מעידים מצד אחד על המקורות היותר קלטיים של האנגלים ומן הצד השני על ההשפעה המאוד עמוקה ובסיסית שהיתה לאנגלו-סקסונים על הארץ הנקראת על שמם. מסיבה זו חשבתי שראוי לתאר אותם יותר כמתיישבים (מתנחלים) מאשר כפולשים (לשם השוואה חשבי על ארה"ב או אוסטרליה). יתכן שהיו התאמות בין חתכים אתניים לחתכים סוציולוגייה באנגליה, אבל אפילו לפני המאה ה-11 לא ידוע לי שהיה יחס שונה לאיכרים אנגלו-סקסוניים או בריטונים.
|
|