בתשובה לג'וד, 19/08/11 16:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אוה. זו תגובה כמעט עניינית, ברכותי. כשאת רוצה את כנראה מסוגלת. גלן בק, איש שלא מעניין אותי במיוחד, מעולם לא ניסה לרצוח ישראלים, בניגוד ליקיר מחנה השלום מרוואן ברגותי. שלא לדבר על ידידנו עראפת. אכן, שותפות אינטרסים מוצאת לה אצל אנשים מסויימים לפעמים שותפים מתועבים. גם ההתבטאויות עליו - נו, מילא, אם לוקחים ליברלים ידועים כמו ג'ימי קרטר והתבטאויותיו על מוגאבה, יש הרבה יותר מקום למבוכה. דא עקא, שיש דבר אחד גרוע יותר ממה שאמרת: להעמיד פנים שאין שום אוייב. הטיעון שלך (מלבד חוסר הבנתו המוחלט את המחשבה הדתית, כל מחשבה דתית שהיא) הוא פשוט 'בלי אידיאלים אין מה למות בשבילו', בתוספת סאבטקסט לפיו אם פלוני (בתנאי שהוא מימין, כמובן) הוא מתועב, סימן שאד-הומינם כל פרט ופרט באידיאולוגיה שלו מתועב. אבל מלבד העובדה שאנשים לפעמים עושים דברים מתועבים בשם אידיאולוגיה נכונה, אזי אין שום צורך ללכת לברייויק כדי לפתח את הרעיון שיש מלחמת דת. פשוט צריך להקשיב לקנאים איסלאמיים, למשל לקרוא את אמנת החמאס. ולכן, הכי גרוע הוא להאמין שהאוייב מולך הוא כמו המפלצת טורפת החרקים הרעבתנית מטראאל - טיפש מספיק כדי לחשוב שאם אתה לא רואה אותו, הוא לא רואה אותך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי איני יכולה לומר אותו דבר על תגובתך הלא ברורה, אתה מסוגל ליותר. אבל דבר אחד עניין אותי, כתבת: "חוסר ההבנה המוחלט את המחשבה הדתית, כל מחשבה דתית שהיא". זה נכון, הסערה על הנוסח "יזכור עם ישראל" המחישה לי את גודל אי ההבנה. ראיתי מצד הדתיים חוסר יכולת להתחיל אפילו להבין מה הרתיח עד כדי כך את החילונים. ידידיה מאיר, בחור דתי שמעורה בחברה חילונית, כתב באותם ימים מאמר שתמציתו: בשביל מה המחלוקת הטיפשית, חסרות מחלוקות בעם ישראל? מה זה חשוב אם נאמר יזכור אלוקים בהתחלה או אחר כך, אז נאמר בהתחלה. בקיצור, אי יכולת להבין ולכן עוד יותר מרתיח. אותו חוסר הבנה נראה כאן ובמקומות אחרים בתקשורת, והתחלתי לקלוט שהדתיים באמת אינם מסוגלים להבין אי-אמונה. מאידך גיסא בצד שלנו יש אותה חוסר הבנה אליכם. סערת היזכור גרמה לי להבין משהו, תגיד לי אם אני צודקת: עד כה הנחתי שאדם דתי רציונלי ומשכיל יכול להאמין בכל נפשו ובכל מאודו, אבל בה בעת לדעת שזו אך אמונה, אולי היא נכונה ואולי איננה נכונה, יש עוד אמונות בעולם ואולי דווקא הן נכונות. הקתולי מאמין בישו באותה עוצמה כמוהו ולכן ודאי שגם הקתולי צודק. הנחתי שהאדם הדתי יכול להבין את כל זאת בלי לגרוע מאמונתו. לפי תגובותיך ותגובות אנשים אחרים אני מתחילה לחשוב שאינכם יכולים להביט על האמונה "מהצד" ולדעת שזו רק אמונה. עד היום חשבתי שביכולתי להבין אתכם. אני יכולה לדמיין שאני מאמינה, לסנטז לרגע אמונה באלוהים (סמי הזיה עשויים לעזור או התקף אפילפטי, אבל לא התנסיתי בשני אלה). הקטע שחסר לי הוא היכולת לסלק את הידיעה שזו אך אמונה. את זה אינני יכולה לעשות בכוח המוח.בשבילי זה כמו להוריד מימד ולדמיין שאני בשטוחלנדיה. למעשה הנחתי תמיד שרוב הדתיים לא באמת מאמינים באלוהים, הרי הררים נכתבו על האמונה, על הקושי להאמין ועל המצווה להאמין. הנחתי שרוב הדתיים מאמינה במסורת אבות, ולאו דווקא באלוהים. בעקבות סערת היזכור אני חושבת שאולי טעיתי. אם זו היתה אמונה במסורת אבות היא לא היתה מחוללת סערת נפש כזאת אצל הדתיים. ראיתי ראיון עם אם שכולה והיא בכתה בדמעות איך מעוללים דבר כזה לאלוהים, איך מדירים אותו מתפילה. זה דומה אולי, בלי כוונה להרגיז רק כדי להמחיש, למחלת נפש. סכיזופרן ששומע קולות עשוי לדעת שזו המחלה, המוח שלו מתעתע בו ואין באמת קולות, ויחד עם זה הוא אינו יכול שלא לציית להם. לפני שאני ממשיכה לבנות הרי ספקולציות על המוח הדתי, האונה הימנית והשמאלית, תאומים זהים, הגן הדתי וכולי - מה דעתך/כם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כנראה משהו מובנה ומעצבן אצל הדתיים-מאמינים המניח שמותר המאמין הדתי על פני החילוני. העגלה המלאה והריקה, הרוחניות שבדת וכד'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראי שוב, אם לא הבנת. (ולא, זה גם לא רלוונטי להפוך את הטענה שלי על ראשה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |