 |
הוא לא פונה לאנשים סתם ככה ברחוב. אתה מדבר על פרוטקשן וזה עניין יותר מסובך. אבל אם אנחנו מדברים על הלוואות, אז כן, אנשים מגיעים אליו.
הטובות שעשית לו אולי לא שוות שום דבר ומאוד לא מומלץ להזכיר את עצם עשיית הטובות. זה לא מנומס.
כשאתה מתייחס לחבר'ה האלה ומדבר על יחסי אמון אתה שוכח שהם לא בהכרח חושבים כמוך.
1. יתכן ויש להם אג'נדה אחרת. חלק מהטיפוסים ה"אנטי חברתיים" האלה הם בסך הכל די חברתיים, עם החברים שלהם. זה חוג מאוד מצומצם וסבירות נמוכה שתימנה עליו.
2. יש אפשרות שאחוז מסוים מהטיפוסים האנטי-חברתיים האלה הם אנטי-חברתיים מבחינה מבנית או אורגנית, אנשים שהמושג חרטה לא מקבל אצלם הד רגשי והם חלשים בכיוון של האמפתיה. אלו אנשים מאוד מניפולטיביים והמניפולטיביות שלהם זוכה לתגמול מעולה במקצוע.
אתן לך דוגמה איך זה פועל. התנדבתי ב"בית חוסן" בנתניה (מועדון נגמלים מסמים). בעיקר ישבתי וקשקשתי שעות עם החבר'ה שם שהם אנשים מאוד מעניינים.
בחור קווקזי סיפר לי סיפור מעניין.
שלוש שנים לפני כן הוא עבד ב"מכונות מזל" ברמת-גן. זה מקום שבו אנשים באים, מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה, מכניסים מאה שקל, העובד לוחץ על המחשב ופותח להם מכונה והם משחקים.
הוא סיפר לי שיש שם הרבה אנשים שמכורים למכונות, ביניהם אנשים מאוד נחמדים. גם זקנים. למשל ניצולת שואה שמגיעה לשם כל יום. אנשים שעובדים כל הבוקר קשה ובערב מפסידים את כל הכסף במכונות.
אנשים יחסית קבועים אבל צריך להיות עקשן ולא לפתוח להם מכונה אם אין להם מזומן.
בכל מקרה, העבודה שלו היתה מאוד פשוטה. לקבל את הכסף וללחוץ על כפתור שפותח מכונה.
בסוף היום הוא שם את הפדיון בכספת, מוציא את השכר שלו שהיה 200 שקל ללילה (שהיה לא רע באותו זמן )נועל וחוזר בערב למחרת.
פליקס, הבחור הצעיר שניהל את המקום, היה חבר שלו. לפי מה שהבנתי חמד של בחור. נתן לו להרגיש מאוד טוב עם עצמו. שתו קפה ביחד, דיברו. הפליקס הזה סבל מאיזו אקזמה על הזרוע. הוא ראה רופאים, מרח כל מיני דברים וזה לא עזר. הקווקזי הביא לו משחה שהם רוקחים בבית וזה העביר לו אותה.
אחרי שהוא עבד שם כמה חודשים פליקס אמר לו שהיו בעיות עם הכסף מול המכונה.
הבחור הזה נשבע שהוא לא לקח שום דבר. פליקס אמר לו שלא נורא, בטח הוא התבלבל במחשב, שישים לב לא לטעות.
אח"כ העירו לו שוב ואח"כ הוא הוזמן לפגישה עם האח הגדול, מוריס.
הסתבר שהוא עשה המון טעויות במחשב, והוא היה חייב לאחים האלה הרבה כסף. אין לו מושג איך הוא עשה את הטעויות האלה. בגלל שהוא היה חייב כמה אלפים, שתפחו כי לא יכול להחזיר אותם, האחים העבידו אותו בשליחויות שונות והוא התרוצץ באוטובוסים מתל אביב לדימונה בשבילם. כל היום. לכל מקום שאמרו לו. הוא היה עבד שלהם.
יום אחד שלחו אותו למקום כזה ללכת להשגיח על הילד שהפעיל בלילה את המכונות. אמרו לו לשבת שם עד סגירת הכספת ולשים עין. הוא חשב שהילד כנראה גונב.
ראה ילד תמים. בסדר גמור. דיברו ביניהם והילד סיפר לו, שאמרו לו שהיו לו טעויות במחשב, וזה לא הגיוני כי הוא ממש חזק במחשבים וזו עבודה לדבילים. אין מצב שהוא עשה טעות במחשב. לא מבין איך פתאום חייב להם כסף.
טוב, היה לילד מזל שהקווקזי סיפר לו מה עובר עליו והוא עשה אחד ועוד אחד ולא חזר למחרת. לקווקזי היה פחות מזל כי הם ידעו איפה הוא גר.
זה נראה אולי סיפור משעשע עם סוף טוב. הצד הפחות נעים של המקרה, שאני חשה חובה לספר עליו, הוא שהילד הזה נראה לקווקזי בין ארבע-עשרה או שלוש-עשרה ורחוק מלהיות גברתן. כששמעתי ממנו את הסיפור התעוררה בי תחושה שלא היו "מעבידים" אותו במשהו מסוג גביית החובות או נסיעות ברחבי הארץ . אני יודעת שזה נשמע מזעזע, אבל לפחות מהסיפור של הקווקזי עצמו, שנגמר רע (הוא התמכר לסמים שקיבל אבל נגמל בזכות המשפחה) אני מבינה שלמלה "מוסר" יש פרשנות שונה מאוד אצל האנשים הללו.
עולה בדעתי שאולי הם לא מתעסקים בכלל ביחס של המוסר למה שהם עושים, או אולי בשאלות מוסריות באופן כללי, במילה 'מוסר'.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש