בתשובה לג'וד, 04/08/11 17:40
מתלהבים ללא אג'נדה 577651
ההמשך היה שלאחר ארוחת הערב, ההומלס, אלכסנדר שמו, שאל אם הוא יכול להתקלח. אפשרתי לו. הוא התעקש לגמול לי בפתיחת הסתימה באמבטיה.
לאחר מכן הייתי ממלאת את התרמוס שלו בתה מדי פעם, כשהוא היה מגיע אלינו לבניין (הוא שכן מעל הקומה האחרונה, ליד היציאה לגג, למגינת ליבם של הדיירים האחרים).
מדי פעם הוא היה מבקש להתקלח, ואני נעניתי בשמחה.

פעם אחת אחד משותפי היה בבית, כשאלכסנדר בא וביקש להתקלח, ושאלתי אותו לעמדתו. השותף שלי הסכים. אלכסנדר נכנס למקלחת, ואז הגיע השותף השני.
"אם אתה כאן, ואת כאן, מי במקלחת?" שאל השותף השני.
"אה, זה איזה הומלס שנועה הכניסה הביתה". השותף השני כמעט נחנק.

אלכסנדר, שראה שאני חיה עם שני גברים, הביע את מורת רוחו מהסידור הזה. ניסיתי להסביר לו שזה כמו ברוסיה הסובייטית שכמה משפחות חיו באותו בית. אני לא משוכנעת כמה הוא הבין. אבל משהתחלפו שותפי בשתי בחורות, הוא נראה מרוצה יותר.

הדיירים האחרים בבניין, רובם דתיים-לאומיים בגיל העמידה, לא מאוד אהבו את זה שיש הומלס שישן מדי פעם‏1 בבניין, התחילו על להקפיד לנעול את דלת הכניסה.
אז הוא היה מצלצל, והייתי פותחת לו (הלילות בירושלים קרים, רבאק!).
יום אחד ראיתי על לוח המודעות בקומת הקרקע מודעה בזו הלשון: "הדיירים מתבקשים לא לפתוח את הדלת להומלסים".
התעלמתי.

אחרי שנתיים עזבתי את ירושלים, ואני לא יודעת מה קרה איתו.

1 באמת מדי פעם. הוא היה נעלם לתקופות, ואבא שלי, דובר רוסית, שתחקר אותו פעם, אמר שהוא עבד כמה חודשים בכנסיה הרוסית, ועוד כמה חודשים בבניין. ומן הסתם בתקופות האלה הוא גר במקומות אחרים. התחקיר של אבא שלי העלה גם שהוא נמצא בירושלים "מטעמי דת".
מתלהבים ללא אג'נדה 577660
הספקת להיפרד ממנו לפני שעזבת?
איזה סיפור אמיץ ויפה.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים