בתשובה לדורפל, 31/07/11 11:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם ת"א היא בסך הכל מקום אנושי שמחזיק מאות אלפי מקומות עבודה. סביר שאנשים יגורו, או ירצו לגור, קרוב למקום עבודתם. "קרוב" זה לא אומר נסיעה של 20 דקות בבוקר. מה שקורה פה זה בעצם מצב של יוממות כפויה וכפולה: בו מי שעובד בת"א לא יכול להרשות לעצמו לגור בה. ומי שכן יכול להרשות לעצמו דירה בת"א, בדרך כלל לא עובד בה (אלא באיזה פרבר היי-טק, או בישיבות דירקטוריון פעם בשבוע בהרצליה). העברות-העברות של אנשים כל בוקר, מפה לשם. זה מצב טיפשי ולא יעיל. חלק מהעניין של להיות עירוני הוא לנהל חיים שמתאפשרים במרחק הליכה (או נסיעה של כמה תחנות בקו 5). וחלק מהעניין של להיות תושב (לא רק בעיר גדולה) הוא לנהל חיים שרובם סבים סביב השכונה או האזור, ולא מתנהלים על הכביש המהיר. חיים בגודל אדם, מרחב גיאוגרפי בגובה העיניים. נדמה לי שמרוב השוואות לארה"ב, נראה לנו ברירת מחדל לבלות שעה וחצי כל יום בהלוך וחזור על הכביש. עד שנראה "פינוק" לשאוף למשהו אחר. התגובה הזו לא נכתבת כניסוח דרישות לממשלה. היא פשוט מה שנראה לי שראוי שיתאפשר לבני אדם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה נראה לי כמו משהו שיהיה מאוד נחמד שיתאפשר לבני אדם. זה משהו לשאוף אליו, ולהתקרב אליו כפי היכולת. אבל אי-אפשר לצפות לזה, ובטח לא לדרוש את זה. עם הרצון של אנשים לשלב מגוון העדפות אישיות עם מגורים בסביבת ההורים (בכדי שיעזרו עם הילדים) ועם הגשמה מקצועית של שני אנשים (בהנחה שמשק הבית איננו של שלושה), זה לא סביר להצליח לגור, בטח שלא לאורך זמן (מחליפים עבודות באופן תדיר היום), במקום שבו שני בני הזוג יוכלו להגיע לעבודה תוך חמש דקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהתמחית במקצוע X בתעשיית המלונאות. אתה גר בטבריה, אזור תיירותי פרופר. אם תעזוב או תפוטר ממלון אחד, סביר שתלך לחפש עבודה במלון אחר באותה עיר או אזור. כך שהציפייה שלך לקנות או לשכור בית לתקופה ארוכה, בתוך טבריה או ממש בסמוך לה, היא סבירה לגמרי. עכשיו תתרגם את כל זה להתמחות בתקשורת שיווקית, עיצוב אופנה, עיצוב מוצר, עריכה עיתונאית, הפקת דפוס מגזינית, או צילום פרסומי/אמנותי1 ועוד ועוד. מוקדי האשכולות של ההתמחויות האלה הם בתל אביב. זה חלק מהמקצוע להיות זמין להקפצה לצלם משהו, למקם את העסק במקום שאליו יהיה נוח למרואיין/לקוח/סלב התל אביבי שלך להגיע בפעם השלישית השבוע, או להיות מעורה בטרנדים האחרונים (שניכרים בעיר, לא בפרברים) כדי לנסח סיסמה פרסומית. נכון שאפשר גם לנסוע חצי שעה, אבל במקצועות כאלה ודומיהם, הזמינות היא חלק מהיתרון היחסי בעבודה. 1 עוד משותף לכל המקצועות האלה: כולם נשמעים "זוהרים" ובפועל הם די דרעק, וגם משלמים כנ"ל, אלא אם אתה ממש סטאר. אבל מישהו צריך לעשות את העבודה המלוכלכת, וזו תעשייה גדולה ולא אזוטרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אם ההורים של שני בני הזוג אינם מטבריה? מה אם בני הזוג לא אוהבים את טבריה? מה אם בני הזוג מאוד מתעקשים על חינוך מיוחד לילדים (נגיד גן אנתרופוסופי), ואין בטבריה? מה אם המוקד של המקצוע של בן הזוג נמצא במקום אחר לגמרי? מה אם יש לבן הזוג הצעה שאי-אפשר לסרב לה מחברה שיושבת קצת יותר רחוק? מה אם אחד מבני הזוג עושה הסבה מקצועית? מה אם השוק של בן הזוג קטן והמעסיקים מפוזרים, ובן הזוג רוצה מאוד לעזוב את המעסיק הנוכחי? החיים מלאים באילוצים. מוותרים על דברים מסויימים בשביל דברים אחרים. הרבה אנשים מוותרים על זמן פנוי ועושים נסיעות. אפשר להבין אותם. לפעמים קשה שלא להצטרף אליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירטת שלל גורמים שלא קשורים לעצם המקצוע הנוכחי ולצורך להתמקד באזור מסוים ששם יש עבודה במקצוע הזה. חשבתי שזה נושא הדיון. אם בן הזוג השני/ה מתמחה במקצוע מסוים, שהמרכז שלו נמצא דווקא בים המלח? באמת בעיה קשה. לוקחים כדור סגול ומתאהבים במישהו אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בן הזוג השני/ה מתמחה במקצוע מסוים, שהמרכז שלו נמצא דווקא בים המלח, זה מסתדר להם נפלא: זה יוכל לעבוד במלונות בים המלח, זה יוכל לעבוד במקצועו, ושניהם יוכלו לקנות דירה בדרום יותר בזול מבמרכז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין אותך נכון, את חושבת שבמדינה שבנויה נכון, לרוב האנשים תהיה פתוחה האפשרות לעבוד במרחק של חמש דקות ממקום העבודה. לדעתי, זה תמיד יהיה לא בר-השגה לרוב האנשים למשך רוב הזמן, גם אם תעלי את זה למרחק של רבע שעה. למה? בגלל שלל האילוצים שהחיים מטילים בדרכו של אדם, ובמיוחד אדם שחי עם אדם אחר. כשאתה חי עם אדם אחר, נדיר ששניכם תמצאו עבודה במרחק כה קצר, אלא אם אחד יתפשר משמעותית על העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ל"רוב האנשים", אלא לרוב האנשים שזה חשוב להם ו/או שעבודתם מתאימה לכך. עירוניים מובהקים (ודאי מהמקצועות שמניתי, אבל גם אחרים) הם בדרך כלל כאלה. יש הרבה מאוד אנשים שפחות חשוב להם להימנע מיוממות, שמתעקשים למשל על מגורים ביישוב קטן וירוק אבל עובדים בעיר. או שמחפשים דירה גדולה יותר, שאפשר למצוא רק במגדלים בפאתי הפרברים. או כל מיני שיקולי מגורים ומשפחה אחרים. (עוד דבר: השיקול אם ליומם או לא תלוי בשאלה כמה זמן "מת" יש לך ביום לבלות בנסיעות. בד"כ גברים-אבות עושים זאת יותר, כי האישה היא זו שאוספת את הילדים בשעה היעודה, אז לא נורא שהם יחזרו מאוחר. על בסיס אותו היגיון, אם אתה רווק יהיה לך קל יותר ליומם. אם אתה גבר נשוי, פחות קל אבל עדיין נסבל ואף מקובל. אם אתה הורה מפרנס יחיד, זמן הנסיעה שלך כבר יקר מנשוא. לשלם לבייביסיטר שתאסוף את הילד מהצהרון שאחרי הגן? כי את/ה עדיין יושב/ת במכונית בשעה שבע בערב? צריך להרוויח ממש המון כדי שזה ישתלם, או לגור בצמוד לסבא-סבתא, שיעזרו עם הילד. אם ילדיך כבר גדלו ואתה רוצה לגור במקום שקט, אולי כבר התפנה לך זמן לבזבז על ישיבה באוטו. וכן הלאה, לפי מסלול החיים והמצב המשפחתי). אבל בשורה התחתונה: כן, אני חושבת שבתכנון העירוני רצוי לעודד את השכונתיות (ואף את זניחת השימוש היומיומי באוטו) בלבם של מרכזים עירוניים מפותחים. שתל אביב לא תדמה לסינגפור סיטי ולא ללוס אנג'לס, אלא לברצלונה או אמסטרדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ולא דיברתי על חמש דקות. גם רבע שעה זה בסדר (ואני לא מדברת על רבע שעה בין יציאה אחת של איילון ליציאה אחרת, אלא על רבע שעה מגבול יפו לת''א. או משכונה צפונית לדרומית). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |