בתשובה לנועה ו, 24/07/11 8:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעיק לשמור אותם במקום נפרד ולוודא שלא יתערבבו עם השאר. אם אני מזמין משלוח אז בדרך כלל לא מדובר בארוחת שלוש מנות שכל אחת מהן יכלה לזכות את המסעדה בשלושה כוכבים של מישלין (ואותנו בשלושה צמיגי-בטן מהלוגו שלהם); מדובר במשהו שבהחלט אפשר לאכול בח"פ (אם כי, למרבה הצער, הוא עדיין יכול לזכות אותנו בצמיגים). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
_________________ אני עושה את זה כבר כמה שנים, למקרה שבשר או עוף ידפקו בדלת, ויבקשו בנימוס להכנס. נראה לי עדיף על פני שימוש בח"פ לאורך שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
____ כנ"ל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ''לאורך שנים'' משתמשים בח''פ שש-שבע פעמים בשנה אז זה לא נורא במיוחד. להחזיק מגירה מיוחדת (בנוסף למגירות הפסח למיניהן), להסביר לעוזרת (שמתחלפת מדי פעם) מה הולך לאן ולוודא שהיא שומרת על זה, לדאוג שהילד לא יערבב... כל אחד ומה שנוח לו, אני מעדיף את הח''פ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה הלחם על הגדרות בשקית נילון? בשביל שיהיה איזה שריד פורח לברכה שהוטלה עליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש איסור על ביזוי מאכלים, ובמיוחד על לחם. אם שמים לחם בפח אשפה צבורי והוא נמעך שם בתוך כל יתר האשפה ומתמלא במיץ של הזבל אז זה מבזה אותו, ולכן רבים אינם מכניסים את הלחם לפחי האשפה אלא משאירים אותו טרף לעוף השמים ולבהמת הארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה איזו גברת נחמדה בסופר שהפילה בטעות כיכר לחם ומיהרה להחזיר אותה למדף. מאחר ולא אהבתי את הרעיון, היא הסבירה לי שאסור לזרוק לחם. ניסיתי לטעון שבמקרה זה מוטלת עליה החובה לקנות את הלחם המטונף ולא להרעיל את הקהילה הקדושה, אבל היא איבדה את הסבלנות ופנתה לי עורף (הצטרפה לחברה טובה, יש להודות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה לחשוב על ידיו של עובד הסופר שסידרו את כיכרות הלחם במקום, ותרגיש טוב יותר. (אגב, למה לא הזמינו אותך להצטרף אליהן?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על תרומתך למלחמתי בפחמימות. האמת היא שאני כמעט לא קונה מוצרי מאפה שאינם ארוזים בניילון, ולעזאזל טביעת הפחמן1 או כל עוולה אחרת ששאני עושה לפלנטה. _______________ 1- שילמד לשחות ויעזוב אותי בשקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעת פעם על מישהו שנדבק במחלה מהלחם שהוא קנה במכולת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעת פעם על מישהו שנדבק ממחלה לא מהלחם שהוא קנה במכולת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו תופעה נדירה ביותר. לחם כמעט לעולם אינו חולה במחלות מידבקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הירקות והפירות אני טורח לשטוף, הבשר והביצים עוברים חיטוי בטמפרטורות גבוהות, אני נוהג לשטוף ידיים מדי פעם ובפרט לאחר ביקור בשרותים, וכך הלחם נשאר כאחד החשודים העקריים כשאני חוטף שלשול (אם כי, כאמור, לאחרונה אני קונה אותו ארוז ולא ערכתי סטטיסטיקה לגבי ההשפעה של זה על מחלות במערכת העיכול שלי). אני משער שגם מוצרי החלב עלולים להיות מזוהמים למרות הקרור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, ולבהמות השמים יותר נוח לסחוב את הלחם הביתה בשקית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, לא? ניסית פעם לאחוז ככר לחם שלמה בעזרת טופר או שניים? ואם הוא פרוס אז זה עוד יותר גרוע. חוץ מזה, ניתן להניח שמוח של ציפור שווה לפחות כמו מוח של שוטה גלובלי ועל כן גם הן לא לוקחות מה שלא עטוף בניילון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוצא חן בעיני האיסור הזה. מעכשיו לא אומר על סלט החסה בבית הקפה, עם עודף הויניגרט התוקפני מדי1, שהוא בזבוז של חסה, אלא שהוא חוטא בביזויה (יכול להיות שהמילה "לבזבז" באה מ"ביזוי"?). גם את היצר הטפשי הטבוע בי לא לזרוק אוכל, שמביא אותי לפינות קולינריות מרתקות2, אנמק מעכשיו באיסור הביזוי. 1 איזה בית קפה? כולם. 2 לא תמיד טעימות, אבל מה יותר חשוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יותר לי לשער ש"היצר הטפשי" לא לזרוק אוכל טבוע בך בשל חינוך משפחתי, שמקורו ההיסטורי באותו איסור ביזוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר לך, אבל זה נראה לי פחות סביר: קצת אחרי שאבות אמותיי התחלנו, הם חוו תקופות היסטוריות של מחסור באוכל, וחלקים אחרים ממשפחתם ומהעם - רעב של ממש. אלו יוצרים יצר חזק בהרבה לא לזרוק אוכל. אני לא בטוח שאפילו זה הסבר מספיק: עובדה שרוב בני דורי בעלי רקע משפחתי-היסטורי דומה זורקים אוכל בקלות - אבל הוא אוכל את הסבר הרקע הדתי. האמת היא שבמקומך הייתי שואל קודם איך הורי ואחיותי בזריקת אוכל, והתשובה היא שאני לא כל כך יודע. החינוך הקיבוצי המשותף, נדמה לי, אכן הטיף לאי-זריקה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |