בתשובה לראובן, 26/05/11 19:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הישראלי, הפלסטיני. אלא שהמרשם הפלסטיני מחוייב באישור ישראלי. אז כן, כל ילד שנולד בעזה והוריו רושמים אותו ומוציאים עבורו תעודת לידה או תעודת זהות נרשם במחשבים הצה״ליים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה מונע מהחמאס לנהל לעצמו רישום תושבים בעזה, כמובן בלי לשתף בזה את ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החמאס לא רואה את עזה כיחידה נפרדת מהגדה, ולכן תושבי עזה מקבלים כתמיד תעודות זהות פלסטיניות של הרשות. כשאדם מנסה (או לפחות ניסה עד היום. מיום שבת אינני יודע איך זה ישתנה) להיכנס לעזה דרך מעבר ארז או רפיח (על פי הסכמי המעברים שמשטר מובארק אכף בצוותא עם המשטר הישראלי) הוא נבדק כנגד הרישומים במחשבי צה״ל, לא במחשבי החמאס, או הרשות. כשסטודנטית נעצרת במחסום בין רמאללה לבית לחם היא נבדקת כנגד רישומי צה״ל. אם רשום שם שמקום מגוריה הוא עזה, לא יעזור לה שהחמאס או הרשות ״מרשים״ לה לגור ברמאללה לזמן לימודיה. בישראל רשום שהיא תושבת עזה, אז העלו אותה על רכב צבאי וגירשו אותה לצד השני של מחסום ארז. אז כן, בטח שהם יכולים לשחק בתעודות זהות, אף אחד לא יפריע להם, הם אפילו יכולים להחליט על הצבעים בעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, תודה. ועוד שאלה: כמה מקרים כאלה יש, של סטודנטים עזתים שמסולקים מהגדה בחזרה לעזה? כלומר, ברור לי שאתה פה מתקומם על העניין העקרוני, אבל בכל זאת, עד כמה הבעיה הזאת נרחבת או מצומצמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפשתי "סטודנטית פלסטינית עזה גדה" וגיליתי מקרה אחד כזה, של ברלנטי עזאם, ב-2009. אבל אולי לגיל יש מידע נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שגיל אמר, זאת מדיניות ישראלית מוצהרת קבועה בנהלים, לפעמים נהלים שצה"ל מחליט על דעת עצמו. אדם לא יכול לבקר את משפחתו בגדה, להתאבל על הוריו, לנסוע לפגישת עסקים או לימודים או כל דבר אחר שזכותו הטבעית לעשות. כמו בסיפור של גיל הסטודנטית, גבר עזתי שהקים משפחה בחברון עמד להיות מגורש לעזה ורק בעקבות התערבות הבג"ץ הגירוש נמנע. הבעיה נוגעת לכל אחד מתושבי עזה והגדה. כאן פירוט של כמה מקרים שהגיעו לבג"ץ. נראה שבעקבות כל בג"ץ מנוסחים כללים מחמירים עוד יותר, על פי הנוהל החדש: "רק בקשות הומניטאריות אובייקטיבית, שיועברו לישראלים ע"י מנכ"ל המשרד לעניינים אזרחיים הפלסטיני, ייבחנו. בקשות אלו כוללות שלוש קבוצות: חולים כרוניים שמרפא למחלתם מצוי אך ורק בגדה המערבית; קטינים, מתחת לגיל 16, שהתייתמו מהורה ברצועת עזה והורהים השני מצוי בגדה המערבית, והוכח שאין אדם אחר שיכול לטפל בהם בעזה; קשישים, מעל גיל 65, במצב סיעודי שמחייב טיפול קרוב משפחה שגר בגדה, ואין לכך תחליף בעזה. הנוהל הוא מדורג – תחילה יקבלו היתר לשישה חודשים, לאחר שנה, ינתנו היתרים שנתיים, ולבסוף, כעבור שבע שנים, תשקול ישראל האם ניתן לשנות את המען. בכל אחד משלבי חידוש ההיתר יידרש המבקש להוכיח שוב את זכאותו על פי הקריטריונים הצרים המתוארים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למספר הנפגעים ממניעת תנועת תושבים מעזה לגדה אין חשיבות. יש רק חשיבות לזכות ההגנה העצמית של מדינת ישראל. מאחר ורצועת עזה היא בסטטוס דומה לסטטוס של מדינת אוייב עם כוונות מוצהרות לחסל את מדינת ישראל (כמדינה ציונית), זכות ההגנה העצמית של ישראל היא למנוע תנועת תושבי רצועת עזה לשטחי הגדה (שעליהם ישראל אינה יכולה להטיל הסגר טוב דיו כמו ההסגר שלה על רצועת עזה). מכיוון שישראל אינה מנהלת את רוב העניינים השוטפים בגדה היא אינה יכולה לנהל מעקב יעיל אחר כל המבקשים לעבור מרצועת עזה לגדה המערבית, לכן היא מגבילה בצורה חמורה תנועת תושבים מרצועת עזה לגדה המערבית. זכות ההגנה העצמית של מדינת ישראל עדיפה על הזכויות ההומניטריות של תושבי רצועת עזה, פה זה לא סקנדיביה ולא שוויץ, מדינתנו היא באיזור שיש בו איומים מלחמתיים וטרוריסטים ממשיים על ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סקרן לדעת מה מרוויח מזה החמאס. או אולי: מה היה מפסיד לולא שיתף פעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהבנתי כאן הוא שהחמאס משתף פעולה עם הרשות וזאת משתפת פעולה עם ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו כן, אבל החמאס לא טמבל. הוא יודע שהרישומים האלה מגיעים לישראל. למה שישתף פעולה עם הרשות בתנאים האלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם החמאס מקבל קיצבה ממקור כלשהו לפי מספר התושבים שלו. זו יכולה להיות סיבה טובה לכך שהוא מדווח לרשות הפלשתינית, למנהל האוכלוסין שם, על תושביו. בכלל, ממה מתפרנסים תושבי השטחים (חוץ מגידולים חקלאיים) ? אפילו על הטחינה הגולמית שמוכרים בארץ ושכתוב עליה "תוצרת שכם" אני חושד שהיא מיוצרת בישראל ושהתוויות עליה הן תוויות מזוייפות. לפני מספר שנים מכרו בשוק סנדלים וכפכפים מתוצרת מקומית לא מזוהה. הסנדלים היו זולים מאוד, אבל לאחר שקניתי שלושה-ארבעה זוגות כאילו הפסקתי לקנות אותם כי הם היו ניקרעים תוך שלושה שבועות. כשהסתכלתי בקרע, ראיתי שהחיבור של ה"עור" לסוליה היה נטול תפרים ומחובר על ידי דבק בלבד; אסור לחבר סנדל על ידי דבק בלבד, כי הדבק מתייבש מתעייף וניתק מייד. תמיד חשדתי שאילו סנדלים שמיובאים מהשטחים (או מוברחים מהם) והם מהווים דוגמא ל"עבודה ערבית" שכל כולה אחיזת עיניים. כאשר התחילו לייבא קרוקס וזיופי קרוקס מסין, נעלמו הסנדלים הללו, לא היה ניתן למכור סנדלים וכפכפים שניקרעים 3 שבועות לאחר בקניה אם קרוקס מזוייפים באותו מחיר שורדים פי ארבע יותר זמן (כשלושה חודשים). אני חושש שאם תקום מדינה פלשתינים — מאות אלפים מתושביה יהפכו לשוהים בלתי חוקיים בישראל, כי לא תהיה להם פרנסה במדינתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הזכרת תוצרת סינית והשטחים, הנה אנקדוטה קטנה ולא לגמרי קשורה: לפני כמה חודשים חברים שלי ביקרו באחד הכפרים בשטחים במסגרת סיור ידידות זה או אחר. במהלך הביקור הם גם עברו דרך כמה חנויות מקומיות. אחד המוצרים שהם קנו (לא זכור לי מה זה בדיוק, כרגע) היה משהו מיובא מסין. על האריזה היה כתוב גם בעברית וגם באנגלית, ולא רק בערבית. מכאן סביר להניח שהם מכוונים גם לקהל יעד ישראלי. כתובת היבואן שהייתה שם הייתה של משרד בעזה. זה נשמע ממש מוזר. לא יותר פשוט להחזיק משרד בשכם או רמאללה? או שאולי מדובר על אריזה ישנה מאוד שהודפסה לפני חמש שנים ולא שונתה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |