 |
על הנתונים הקצת-יותר-רציניים (שארז לא הביא ולו בדל ראיה להם כמדומני, כי גם אותו בלוג אין בו בדיוק את הראיות שארז רומז שיש בו) יש מחלוקת ארוכת שנים, ודיינו להפנות לספרים של יהושע פורת ול'מאז ומקדם' מן הצד השני, שלא לדבר על המוני מאמרים לפה ולשם. באדיבות ויקיפדיה (כי אין את הספר לפני) מצאתי את הציטוט הנ"ל מ'חרב מבית' של ארנון-אוחנה:
""הגירתם של שבטים בדווים לארץ-ישראל הייתה תופעה קדומה וקבועה, אולם נערכה באינטנסיביות רבה במיוחד במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה. וכן רוב שבטי הבדווים חדרו לארץ במאות אלה. רובם הגדול הגיעו מהמזרח ומהדרום. בין אלה הראשונים היו למשל שבטי מטה הענזה (ביניהם אל-ג'דעאן, דהאם ובני צקר), שנאחזו בעבר-הירדן ובבקעת הירדן (הע'ור), או בני זיידאן שנאחזו בגליל. אלה גם אלה הגיעו לארץ-ישראל דרך עבר-הירדן מחצי האי ערב. גל גדול של שבטים הגיע ממצרים, במיוחד בתקופת מוחמד עלי [אמצע המאה ה-19]. ביניהם היו ערב אבו כשכ, ערב אל-סעאידה – באזור חיפה. בין תושבי בקעת הירדן היו שבטים נגרואידיים, שהגיעו גם הם, ככל הנראה, מהדרום. לעומתם היו שבטים וקבוצות אוכלוסין שהגיעו מהצפון, כגון טורקמנים, חוראנים, בושנאקים (בני בוסניה), וכן שבטים בדווים כגון ערב אל-שקיראת שנאחזו בסביבות חיפה, ערב אל-זביידאת – באזור שפרעם, וכן ערב אל-עראמשה, ערב אל-שמאליה וערב אל-הייב, שחדרו לגליל העליון דרך הואדיות החוצים אותו, ונאחזו בו. שבטים בדווים כגון התעאמרה, נאחזו גם בשיפולי הרי יהודה, באזור בית לחם, וכן באזור חברון. עם זאת [...] רוב אוכלוסיית השבטים הבדווים העדיפה את המישורים הפתוחים של החוף, יזרעאל, חרוד, בית-שאן והירדן".
עוד חיזוק לעניין הוא העובדה שהגידול באוכלוסיה החל בצורה משמעותית אחרי מוחמד עלי: לפי הנתונים העות'מאניים, האוכלוסיה מנתה בתחילת המאה ה-19 כ-350,000 איש, ב-1860 - 411,000, וב-1900 - כבר כ-600,000. אין ברישומים יותר מדי עדויות להגירה, אבל כיוון שתוחלת החיים נותרה נמוכה למדי (שיפור של 8 שנים בין 1860 ו-1914, מ-22 ל-30) ותמותת תינוקות ירדה מ-1860 ועד 1914 מ-380 ל-290 לאלף, קשה להניח שהעובדה שהגידול עד אמצע המאה ה-19 אפסי ואז מתחיל לקפוץ היא רק תולדת גידול (בלי שום סיבה ובלי שיפור ברפואה ובכלכלה) בילודה. גם מחקר ותיק של משה פראוור קובע שלפחות שליש מהגידול באוכלוסיה בכפרי מישור החוף בתקופת המנדט הוא תוצאה של הגירה ממצריים (אזכור פה: http://www.e-mago.co.il/Editor/history-3190.htm). אצל ארנון-אוחנה (זה תצטרך למצוא בספר) יש תיעוד נרחב של הגירה לארץ מכל מיני מקומות שונים.
ונקודה אחרת: לפי זאב וילנאי וחוקרים אחרים (אבל לא לפי המסורות השבטיות), הרי שבני שבט הזועביה, הקשר לחנין זועבי איננו מקרי בכלל, הובאו לכאן (בהסכמתם) על ידי התורכים ב-1873. בתקופת המרד הערבי הם דווקא היו אוהדים ליהודים ולא הצטרפו למרד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש