|
||||
|
||||
בעצם, מה תגידי אם תהיה לך סיבה לחשוב שהיוצר ידרדר אם יתעשר? יש כזה מיתוס של האמן הרעב. יכול להיות שזה קשקוש, אבל לנגד עיני המקרה של ארקדי דוכין, שלטעמי לא עשה שום דבר שווה אחרי שתי יצירות המופת הראשונות (השנייה היא האלבום משירי ויסוצקי), ונראה לא מופרך לחשוב שהשיפור הדרמטי במצבו הכלכלי היה אחת הסיבות. בכל אופן, גם אם המיתוס שקרי לחלוטין, האם את יכולה לדמיין שאת מקבלת אותו, ומה תעשי אז? כי השיקול שהעלית אמור להביא אותך לרצות להשאיר אותו עני... |
|
||||
|
||||
ולמה להמשיך לשלם ליורשיו לאחר מותו? אלא אם כן מניחים שהכישרון עובר בירושה. |
|
||||
|
||||
על זה עונה השיקול השני של העלמה (''ברמת המאקרו'' וגו'). |
|
||||
|
||||
70 שנים לאחר מות היוצר הן מוגזמות, בהתחשב בפגיעה בזכויות הציבור. |
|
||||
|
||||
ארקדי דוכין זו דוגמא מצוינת, כי מאז שהוא עם החברה (אשתו? אקסית?) הוא התחיל להופיע עם שירים דביקים1 שלא משתווים לשירי-הרעב של החברים של נטאשה. ככה שמנקודת מבט אינטרסנטית ברור שהייתי מעדיפה שהוא ישאר בודד, אבל אני לא בחורה מרשעת, אז אני לא. 1נקודת השבר שלי הייתה כשהתוודעתי לשורה "סימה שאותי הקסימה". |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |