 |
אני מסכים שאין להכליל. כוונתי בדברים אינה כלפי השמאל המפרש את האינטרס הישראלי לפי תומו באופן שונה משלי, אלא כלפי אלה הפועלים בגלוי כנגד האינטרס הישראלי ובשם האינטרס הפלסטיני. גם את הביקורת הזו אני מסייג, כי למרות שיש בעיניי פגם ערכי בניכור הבולט של השמאל כלפי המדינה הלאומית אשר מאפשרת לו את הפריחה בכל תחומי החיים, אני יכול להשלים עם זה. את השמאל אני מבקר בעבור ההסתה, ההשתלחות והשקרים. בעיניי זו אחת התקופות המבישות והאפילות בתולדות המחנה הזה, ואני מאמין שיהיו לא מעט שיבחנו את דעותיהם או את התנהגותם במבט לאחור בשלב כלשהו בחייהם, ויתביישו.
יחד עם זאת מן הראוי גם לזכור שהשמאל אינו ''אשם'' בקיומו של הסכסוך הישראלי ערבי. יש בשמאל דברים יפים, ויפה היא בעיניי היכולת לראות כל בן לאום בראש ובראשונה בתור בן אדם. זה גם יכול להסביר את ההזדהות שמצליח המאבק הלאומי הפלסטיני לעורר בקרב ישראלים רבים, ולא רק מן השמאל, כאשר הוא מתגלם בצורתו הבלתי אלימה. החבירה של השמאל לזרם הפוסט לאומי לא תיעלם, והיא אף עשויה להתחזק. הפוסט לאומיות היא כוח היסטורי שאינו מגונה, והוא ימשיך להזין את דעותיהם של הישראלים כמו גם את דעותיהם של בני לאומים אחרים.
בדברים המופיעים גם כאן בתגובות בולטת המצוקה של השמאל, אשר מצד אחד לא תומך בהכרח במאבק הפלסטיני או בכריתת הענף של המדינה הישראלית, ומצד שני בהיותו פוסט לאומי הוא מתקשה להזדהות עם מושגים של דת ולאומיות. היעדר ה''בית האידיאולוגי'' עשוי לעורר מבוכה ולהוביל אנשים ערכיים ונאורים אל רדיקליות שהם לא התכוונו לה. זה אולי האתגר הדיאלקטי של הדור הזה הצפוי לאכלס את שורות השלטון בתוך כך וכך שנים. לייצר אלטרנטיבה קונסטרוקטיבית לפוסט לאומיות ההרסנית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש