 |
בחלק של התגובה שלך אתה מסלף את הדברים שלי, ובחלק אחר אתה מתייחס אליהם באופן סלקטיבי. לא שזה משנה, כל עוד אתה ממשיך לעקוב אחרי דעותיי באדיקות ומנסה לאפיין אותן. זה בסדר. אני מתאר לעצמי שהדבר נובע בין היתר מצורך פנימי שלך להציג אותי כקיצוני.
לצורך אילוסטרציה שתבליט את תפישת הצדק הארעית שלך, נניח שמתברר שבשטחים החלופיים שהציעה ישראל לפלסטינים בתמורה לשטחי ההתנחלויות שוכן מאגר נפט. אני יכול לתאר לעצמי שכל השיח הפוליטי יתהפך בן לילה. הן מימין והן משמאל. שהרי אז מן האפשר שכבר לא תשמע את הפלסטינים מתעקשים דווקא על אריאל ועל ההתנחלויות, ובן לילה יאבדו הדימויים המתארים אותן כגרורות סרטניות, והחוק הבינ"ל המכבד את גבולות 67 לא יישמע כל כך מחייב, לא יותר מכפי שהחלטה 1701 נשמעת מחייבת, וייתכן שאתה תמצא את עצמך דווקא תומך בהשארת ההתנחלויות ובמסירה של שטחים חלופיים לפלסטיניים.
תתפלא לשמוע שאני דווקא תמכתי בפינוי גוש קטיף, אבל אני מבחין בכך שהמעשה ההוא חינך את הציבור בישראל להאמין שפינוי אנשים מבתיהם הוא דבר לגמרי לגיטימי, וכי בכך תיפתר לא רק שאלת הגבולות של ישראל, אלא גם הסכסוך הישראלי ערבי בכללותו. עם ההנחות האלה אני יכול להתווכח, אבל בראש ובראשונה אני מבקש להצביע על הפרדוקס הערכי שהשמאל מתעלם ממנו, לא משמיע אפילו ציוץ כשהוא מבקש בהבל פה לעקור אוכלוסייה מאדמתה, להרוס את בתיה, להכחיד את מסגרות חייה, וכל זה מבלי להתבייש מלהשתמש בתואר- אנשי רוח.
גם בתגובתך אני לא מזהה ניסיון להתמודד עם השאלה הזו ברמה הערכית. אם תבוא ותאמר לי כעת- את השאלה הזו אני דן לא במישור הערכי אלא במישור של תועלת פוליטית, אני יכול להבין וגם לכבד את זה. אבל אז מן האפשר שתיאלץ לוותר על כמה מטיעוניך. ייתכן שתיאלץ להסיר את האדרת המוסרנית שבה אתה משתמש כשאתה בא להטיף לי על דעותיי. ייתכן שגם תמצא את עצמך נאלץ להצדיק באורח עקרוני והיפותטי השתלטות על אדמות ערביות ופינוי אזרחים ערביים מבתיהם תמורת "פיצוי". ייתכן שלא תוכל עוד לגנות גירוש של מהגרי עבודה למשל תמורת פיצוי.
השמאל וגם חלקים נרחבים במרכז הפוליטי, חוו את תהליך אוסלו בתור אידיאה של שלום, ולא בתור רעיון של הסדר מדיני, ומתגנב לליבי החשד שבהגיגיו השמאל אינו מחייב הסדר מדיני כשלעצמו, אלא את אידיאת השלום, בשאיפתו לשוב ולהרגיש את עצם החוויה, ואת רוממות הרוח שאותה הוא מחשל על גבי הסדן של הויכוח הפוליטי הציבורי. בעבור רוממות הרוח הזו, חלקים בציבור עשויים למצוא את עצמם מוכנים לשלם כל מחיר. האם זו פוליטיקה ריאלית? האם זה נבון? האם ייתכן שזו עצימת עיניים? אני יכול לדמיין לעצמי שהשאלה הזו מדכאת לך את התקווה, ובכל זאת נסה לשאול את עצמך האם אינך מפליג בספינה של שוטים?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש