 |
א אני חבצלת השרון, שושנת העמקים. ב כשושנה בין החוחים, כן רעיתי בין הבנות. ג כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים; בצלו חמדתי וישבתי, ופריו מתוק לחכי. ד הביאני אל בית היין, ודגלו עלי אהבה. ה סמכוני, באשישות רפדוני, בתפוחים: כי חולת אהבה, אני. ו שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני. ז השבעתי אתכם בנות ירושלם, בצבאות, או, באילות השדה: אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, עד שתחפץ.
ח קול דודי, הנה זה בא, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות דומה דודי לצבי, או לתייש צעיר, או לעפר האילים; הנה זה עומד, אחר כתלנו משגיח מן החלנות, מציץ מן החרכים
י ענה דודי, ואמר לי: קומי לך רעיתי יפתי, ולכי לך. יא כי הנה הסתו, עבר; הגשם, חלף הלך לו. יב הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע; וקול התור, נשמע בארצנו. יג התאנה חנטה פגיה, והגפנים סמדר נתנו ריח; קומי לכי רעיתי יפתי, ולכי לך.
יד יונתי בחגוי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את מראיך, השמיעני את קולך: כי קולך ערב, ומראיך נאוה.
טו אחזו לנו, שעלים שעלים קטנים, מחבלים כרמים; וכרמינו, סמדר. טז דודי לי ואני לו, הרעה בשושנים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש