בתשובה לאייל עם פתיל קצר, 12/04/11 16:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה היה טווידלדי בתגובה 567709, והוא לא "מקווה" אלא "מחכה". (אני נזכרת עכשיו באמירה המוכרת, שנשים, ע"מ להיות שוות - צריכות להיות שוות יותר. ככה זה כנראה גם עם מגיבים מן השמאל. המגיב השמאלן עומד בגבו אל הקיר והוא צריך להיות יותר מדוייק ממדוייק ולא לומר דברים מעורפלים מהזכרון, כי יהיה מי שישתמש בהם נגדו ויאשים אותו לא רק ב"ייחוס תכונות", אלא אולי גם בעוד מגוון מדהים של פשעים נוראים נגד האנושות) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר שהאייל בעל הפתיל הקצר צריך להיות יותר מדוייק ממדוייק, ואני גם לא מאשים אותו בפשעים נגד האנושות, אלא שבעצמו הוא נוכח לראות שיש לו נטייה כזו..פואטית כלשהי להפליג בדימויים. הרשימה מעניינת, אבל אינני משפטן כדי לחוות את דעתי עליה. אני גם לא יודע להעמיד יחס להצעות חוק של צד אחר, או להצעות חוק של שנים קודמות ביחס למושב הנוכחי, או לחוקים שדווקא מעגנים את הבסיס הליברלי. יש עורכי דין בין מגיבי האייל שאולי יוסיפו לנו דעת. מכל מקום מה שאני כן מבין הוא שלשם כך קיימת הפרדת רשויות, כדי שהרשות השופטת תרסן את הרשות המחוקקת. אני לא יודע מה זה "בג"ץ ימני" אבל לא עולה על דעתי שהרכב שופטים כלשהו יסב לאחור את כל התקדימים והעקרונות המשפטיים הקיימים, כדי לאשר חוק לאומני, כלומר לסגת מן העיקרון שעל יסודו מתקיים המשפט- להחיל יחס שווה של החוק כלפי כולם, ולהפלות אזרחים במדינה על רקע שייכותם הלאומית. השאלה היא האם על סמך הצעות החוק הללו מתבססות החרדות של השמאל, או שיש דבר נוסף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הרשות השופטת צריכה לרסן חוקים שמחוקקת הרשות המחוקקת. הרשות המחוקקת מייצגת את הציבור. אם הרשות המחוקקת מחוקקת חוקים גרועים ונדרשים לבג"ץ כמכשול (או גרוע מכך: מסתמכים על בג"ץ כמכשול. ע"ע ועדת הבחירות) - המצב גרוע. אבל יש מונח שרצוי להוסיפו לדיון: הצהרת חוק. יש אינפלציה שלהן בכנסות האחרונות. לכן צריך להסתכל רק על הצעות חוק שיש להן סיכוי טוב לעבור (או שכבר התקבלו. כמו זו של ועדות הקבלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להלן "עולם הפוך" אני מניח שהדבר הנוסף הוא הדימוי הליברמני כשלעצמו. דחליל שמבהיל את הציפורים. לדעתי, לכל מי שהדמוקרטיה הליברלית יקרה לו, יש אולי מקום לדאגה, לכובד ראש, אבל לא מקום לחרדה. אם ניקח לרגע את הצעת החוק המבקשת לאסור את החינוך של ה'נכבה' הרי שהיא מלמדת דווקא על הרזון של המדינה. על חוסר היכולת שלה לאסור דבר כזה. אנו מגיעים להצעת חוק שמבקשת למנוע מימון ממשלתי לחינוך של הנכבה. לא משנה אם זה לגיטימי או לא, או אם החוק יעבור ויתקבל או לא, הראיה היא שכל מה שהמדינה מסוגלת להציע הוא שלא לממן את החינוך של הנכבה. לא מדובר על החרמת ספרים, לא מדובר על שוטרי חרש, לא מדובר על צנזור ממשלתי. לצורך העניין, גם אם יתקבל החוק, הרי שניתן יהיה להמשיך וללמד את הנכבה במימון של גורמים פרטיים. וכי חינוך פרטי דבר נדיר הוא בישראל? הכסף גם יכול יהיה לבוא מארגונים ומקרנות איסלאמיות שמממנות אולי גופים שמנהלים לוחמה כנגד ישראל. רק יידרש שהדבר יוודע, ואפילו את זה המדינה לא תוכל למנוע וכל זה יקרה כאן בישראל על אפם ועל חמתם של כאלה או אחרים. האם זה סימן של מדינה חשוכה? ואולי להפך, אולי זו דווקא מדינה מוארת וכל היתר הוא הד של תעמולה חשוכה. נשאלת השאלה מי כאן רודף את מי? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |