 |
אם האינדיבידואל שאליו אתה מתכוון הוא אני, הרי שכבר הבעתי את דעותיי שהן ליברליות ומתונות, והשיוך שלי לקבוצה הימנית הוא שיוך מסוייג שכן למרות שמעולם לא מימשתי את זכותי הדמוקרטית להצביע למפלגה מסויימת, וזה מכיוון שאני מעדיף להימצא בעמדה של משקיף, אהדתי הגדולה ביותר נתונה דווקא לאהוד ברק גם בזמנים שהופנו כלפיו נאצות מכל עבר. בחירותיו הפוליטיות הבלתי אהודות, הן בעיניי בחירות נבונות המשקפות את הנתיב הראוי שבו על השמאל ללכת. בניגוד לאופוריה שהפיח תהליך אוסלו בקרב האוכלוסייה ואשר חינכה את דור הנרות להאמין ששלום הוא מושג אידיאי, כמעט משיחי שאליו יש לחתור, ברק לפחות מבין את השלום בתור מצב פוליטי, וזה מה ששלום הוא ככלות הכל. ייצוג של מצב פוליטי.
אני לא חושב שחל כרסום יומיומי בחופש בדמוקרטיה ובשוויון במדינתנו המשותפת. אני גם לא ממש שותף לחרדות שלך בעניין הזה. אני מתאר לעצמי שחרדות מסוג זה מודרכות מן הזיכרון ההיסטורי של עליית האידיאולוגיות הקיצוניות במאה שעברה, וזה מה שאולי גורר את ההשוואות הזולות למשטרים חשוכים, מבלי להבין בכלל מהי מדינה טוטליטרית, מבלי להבין מהו משטר פשיסטי או קומוניסטי, מבלי לאחוז בשום קנה מידה להשוואה בין מציאות היסטורית המתוארת בספרים שמן הסתם לא אתה ולא האמנית אשר היללת קראתם. באופן אישי אני סבור שבעידן הפוסט מודרני אידיאולוגיות כאלה הן בלתי אפשריות. לא צריך לשם כך את הדיאלקטיקה של המאבקים בין שמאל לימין. המדינות כמוסד, אינן אותן מדינות. העולם כמערכת של יחסי גומלין, אינו אותו עולם. כך או אחרת מה שישרת את המתינות, הוא לא הליכה לקיצוניות השנייה.
אתה חוזר בך מן הדימויים של גרדומים וכיתות ירי, אבל שוב מתלהם כשאתה קובע בהבל פה שמיליון אזרחים יוצאי ברה"מ כמהים למנהיג חזק שיזיין לערבים את הצורה. עצתי לך, בלי לפגוע, אל תהיה חמור קופץ בראש. נסה לחשוב פעמיים על דברים שאתה אומר.
כשרבין כינס את העצרת הגורלית בנובמבר 1995, הוא כינה אותה בכותרת- עצרת שכוונתה לומר לא לאלימות. ויותר משררה אז במדינה אלימות פיזית של ממש, שררה אווירה של טרור, של איומים, של הסתה, בהפגנות ומעל כל במה. אלימות בכוחן של מילים. רבין אף הדגיש את זה כמה פעמים כמדומני, שאין להפריד בין סוגי אלימות, ושאלימות מילולית היא אלימות לכל דבר. והצדק איתו. כשאתה צופה בציורים שקישרה נועה, אתה מן הסתם מזדהה כי האמירה שלהם יוצרת לך תמונת עולם שלמה. היא מאששת את תפיסת העולם שלך. אבל בכך אולי יצרת לעצמך מעגל סגור של דימויים שלא חשבת עליהם עד הסוף. אני חושב שבעת הנוכחית הפלג האלים ביותר באוכלוסייה, הכי פחות סובלני כלפי האחרים, הוא השמאל, ואם להבחין אז כוונתי לשמאל הרדיקלי. אני מתאר לעצמי שלו היה הדבר תלוי בשמאל, הוא היה מחפף מכאן את המתנחלים, את החרדים, את הימניים הנבערים ושלום על ישראל. המושגים אשר משמשים אתכם לתקוף את הימין ואת המדינה, הם בגדר שיגעון. אתם איבדתם את חוש המידה. בכך אתם חוזרים פחות או יותר על ההתנהגות של הימין בשנות התשעים. בכך אני לא אומר שהשמאל אלים יותר מן הימין כאילו האלימות מובנית בשמאל או בימין. לאורך ההסיטוריה השמאל נלחם מאבקים עקובים מדם מקצה עולם ועד קצהו. השמאל הביא לציבור בישראל את רעיו השלום וזה נהדר. אבל לא בטוח שזה מה שיהיה גם בעתיד. זה תלוי בשמאל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש