בתשובה לGod eat God, 08/02/02 1:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע שאעלב אם מראש אמרתי שהידע שלי על קאנט הוא קטן ואני מסתמך על אחרים (לא שטייניץ), ונראה לי שאולי אתה לוקח את הבקורת שלי קצת יותר מדי קשה. להבנתי הביקורת על קאנט נובעת מהעובדה שהתבונה הטהורה פועלת במנותק מהגוף. לא התייחסת בכלל לנקודות שהעליתי אלא חזרת על אותן טענות. אני מסכים עם מה שכתבת בדיון אחר שאין מוסר נכון ושאין 2+2=4 ואני מבין ממך שזה קיים רק מאופן התפיסה והפרוש שלנו (של המוח). אבל קאנט, להבנתי, תאר את התבונה הזו שבוחרת על פי חוקים לוגיים, ואפילו הוא עצמו נאלץ לפנות בסוף לתרוץ תאולוגי (האם זה בגלל שהלותאני שבו גבר על המדעיות שלו?) וכשהוא כתב "אם רוצים להשאר נאמנים ליצר המוסרי הפנימי אז צריכים להניח קיומו של מי שכתב את מוסר העולם, אלוהים" (ובכך העלה על עצמו את חמתו של היינה). איך מתיישבים רעיונות העולם התבוני עם העולם שאותו אי אפשר להכיר ולדעת "יש לי מושג על העולם התבוני אבל אין לי שום הכרה איתו, והמושג שלי הוא רק כשחיסרתי ממה שקובע את הרצון את כל מה ששייך לעולם החושים" אז איך משהו שלא יודעים ואי אפשר לדעת מהו נחשב תבוני? ויותר מזה. אם עולם החושים נשלל לגמרי אז איך הדבר מתיישב עם ההבנה שלנו שללא חושים, ללא רגשות אי אפשר או קשה מאד להחליט ולפעול מוסרית. הרגשות אולי בכלל קודמות לתבונה, כמו הרעיון שהעלתי במאמר שבבסיס המוסר עומדת רמת הנאה תחושתית (אמוציונלית) של המוח/נפש. נבחר מה שמעלה, או לא פוגע, ברמת ההנאה. והשאלה שאני שב לשאול אותך כל הזמן. כיצד פועל מוחו של אפיסטמולוג. כיצד נוצרות במוחו תפיסות לוגיות האומרות את מה שקאנט אומר? אם אתה אומר ש 1לא קיים אלא רק בתפיסתנו (דבר שאני מסכים לו) אז גם תפיסה אפיסטמולוגית קיימית רק בתפיסתנו,ומכך קיים רק מה שהמוח הזה, בגוף הזה, בסביבה הזו, בחברה הזו חש, מרגיש ונותן משמעות (סובייקטיבית לעילא, אם תרצה). רורטי כתב בביקורת על קאנט והלוגיקנים שלא ניתן להפריד בין מה שניתן למוח לבין מה שהמוח מייצר (ונעזוב את הבעיתיות שבמושג ניתן) כך שלטעמי, ראית התבונה במנותק מהגוף היא ראיה דואליסטית, אולי מאד מאד עדינה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבלבל בין הפילוסופיה של קאנט לגבי המוסר, לבין זו שמדברת על ההכרה. אני עושה דיכוטומיה מוחלטת, שיעילה הרבה יותר בדיון על משנתו קאנט. כידוע, קאנט נכווה כשדיבר על הדת ישירות (בסיפרו בעל השם הפרובוקטיבי: "הדת בגבולות התבונה בלבד"). מאז, לא העיז קאנט להתעמת עם הרשויות בנושאים תיאולוגיים. אבל כל מה שאני כתבתי עד עכשיו, אינם רלוונטים כלל לנושא זה: ההכרה. מעבר לכך, לא הבנתי למה כוונתך בביטוי "עולם ההכרה". האם הכוונה לכל העולם האפיסטמולוגי? רק להיגדים הסינתטים-אפריוריים? מה? בקשר לשאלתך לגבי מוחו של האפסטמולוג, לא אוכל לענות לך עד שלא תבהיר את עצמך. ראשית, מיהו האפיסטמולוג?! שנית, כיצד עשית את הקפיצה באמצע המשפט, מ "אז גם תפיסה אפיסטמולוגית קיימת רק בתפיסתינו [נו, מן הסתם! זו הגישה האפיסטמולוגית, והיא בעלת החלה עצמית, כמו שצריך]" ל "ומכך קיים רק מה שהמוח הזה, בגוף הזה---" וכולי. איך הגעת בכל זאת למטריאליזם, נשגב מבינתי. עדיין מחכה אני לתשובה לפרדוקס שהצגתי (בשבילך!). [רגע, מה אני עושה?! גם ככה אני בקושי מספיק לענות לכולם, וכשאני עונה, כדי לחסוך בזמן אני מתנסח בפסקנות חסכנית, וחלק חושבים שזה טון מתנשא... אני צריך עוד קאנטיאנים שיטו שכם. איפה אתם, ליאור וערן?] |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |