בתשובה לארז לנדוור, 13/03/11 10:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השווית בין רוצחים יהודים ופלסטינים. עכשיו תשווה בין תגובות הציבור הישראלי לרצח שמבצע ישראלי בפלסטינים, לבין תגובות הציבור הפלסטיני לרצח שמבצע פלסטיני בישראלים. רמז: תמונות כאלה לא רואים ברחובותינו http://www.daylife.com/photo/02gia1Tbeh7Mf?q=Gaza+St... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לציין, כי ברשימת היהודים שלו לא כולם רצחו. למשל, בן גביר ומרסל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-2000 הייתי בהופעה של 'בתריי זוזיי' יום אחרי שהיה פיגוע (שנהרגו בו יהודים). רם אוריון וספי אפרתי אמרו שניהם משהו על כך שצריך לחיות כרגיל ולשמוח למרות וכולי וכולי וכולי (ספי אפרתי גם אמר משהו על כך שכמו שמופיעים ושמחים גם ביום שנפגעים בו בעזה, צריך לעשות כנ"ל גם בתל-אביב). מזל שלא הייתה שם תקשורת, אחרת הייתי צריך לנדות את רם אוריון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משהו אחד להגיד שצריך לשמוח למרות... ומשהו אחר לגמרי להגיד שצריך לשמוח בגלל... ומשהו אחר לגמרי להראות את השמחה בפומבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני חנן פורת (שאגב, הביע לא פעם את התנגדותו לטבח ומעשים כגון אלו) היה שיכור למדי ו*גם* לא אמר 'פורים שמח בגלל הטבח'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא התראיין לטלוויזיה אחרי הרצח, שיכור, ושנשאל לתגובה לרצח הוא ענה ''פורים שמח''. נכנס יין יצא סוד. את ההתנגדות הוא לא הביע לפני או ביום עצמו, אלא רק אחרי שהתברר לו שיש לשמחה הפומבית גם מחיר פוליטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצל הערבים יש לשמחה הפומבית מחיר פוליטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. כמה חברים בפרלמנט הפלשתינאי הביעו שמחה פומבית על הרצח באיתמר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה את נותנת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש לחפש הצדקה או השראה לגילויי חוסר מוסריות אצלנו - בחוסר המוסריות של מישהו אחר? (של היריב, לצורך העניין, אבל זה איננו העניין - העקרון הוא העניין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אבל דוגמה ישנה אחת מלפני 15 שנים של אדם אחד (אם כי בכיר) היא קצת חלשה. מכיוון שאני בטוח שיש משועממים בשמאל שעוקבים בעניין אחרי התבטאויות מעניינות (גם בתחום זה) של אנשים בימין (הסהרורי ודרומה), אני בטוח שנוכל למצוא כמה דוגמאות קצת יותר רלוונטיות, אם זהו אכן הלך רוח מייצג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מזל יש לך שקיימת התבטאות אחת כזאת בצד הישראלי, לעומת התמונות הקבועות של ממתקים ברחובות פלסטין עם כל פיגוע נגד ישראל. כי עכשיו ברור ששני הצדדים הם באמת, לגמרי, לחלוטין, שתי טיפות מים אותו הדבר. אם כי יש לי עוד שבב ספק קטן בלב, מה דעתך לעזור גם בזה: תמצא לי בבקשה רחוב או כיכר בישראל על שם ברוך גולדשטיין או עמי פופר, כמו שיש אצלם כיכרות על שם דלאל מוגרבי ועמיתיה הקדושים לרצח, ואז באמת תוכל לנוח על זרי האיזון הקדוש. מה דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"על שמו של שלמה בן יוסף [ויקיפדיה] נקראו רחובות בכמה מערי ישראל, ובהן ירושלים, בת ים, תל אביב, חיפה, פתח תקווה, רמת גן, באר שבע, נתניה, אשדוד ועכו." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, מלבד אחוזת הקבר שלו שהפכה מקום עלייה לרגל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק, אבל הזכרון שחרוט לי במוח מיום הרצח של רבין הוא שיצאנו מההפגנה לקראת סופה והלכנו לדיזינגוף סנטר. הרצח התרחש בעת שאנחנו היינו בדרך מהכיכר לסנטר, אז לא ידענו מה קרה. כשהגענו לקניון ונכנסנו פנימה מישהו ראה אותנו עם חולצות ה"שלום" ו"מרצ" שלנו וחיוך נמרח על הפנים שלו, ובעליצות הוא קרא לנו "אז חיסלו את רבין סוף סוף, מה?". כמובן, לא היה לנו מושג על מה הוא מדבר, והמשכנו לתוך הקניון לעשות מה-שזה-לא-היה שתכננו לעשות. רק כעבור כשעה, כשעלינו על האוטובוס חזרה הביתה ושמענו את הרדיו התחלנו להבין מה התרחש, לאט לאט (בהתחלה חשבנו שהתנקשו באביב גפן). למחרת בבוקר, בעת שצעדתי הלום לכיוון בית הספר פתאום נזכרתי באותו שמוק מהסנטר, והבנתי מה הוא אמר לנו ולמה. ואז התחלתי לבכות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |