בתשובה להמסביר לצרכן, 04/02/11 1:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ישנם שורשים משותפים (למשל תורתו של הגל שהוזכרה כאן), אך נקודת הכובד היא בהבדלים ולא בדמיון. לקומוניזם, אפילו בגרסאותיו הטוטאליטריות (מאו או פול פוט למשל) אפשר ליחס את הפועל "לתקן". הפשעים הזועתיים שלהם בוצעו במסגרות של מחנות לחינוך מחדש (= תיקון) שתאורטית לפחות נועדו כדי לתקן ולהכשיר את אוייבי המשטר לחיים "פרודוקטיביים" במשטר החדש. למיליוני הסלאבים, היהודים והצוענים לא היה מקום של שיוויון בחברה האוטופית הנאצית ולא היה שום הגיון או צורך ב"תיקון המידות" שלהם. העובדה שבפועל מבחינת הקרבנות לא היתה משמעות להבדל הזה, אין פירושה שההבדל לא קיים. נ.ב. אני לא חושב שסטאלין היה אידיאולוג קומוניסטי בזכות עצמו שחרג במשהו משמעותי מהגותו של לנין. הנושא של קומוניזם במדינה אחת היה כל כולו עניין של צרכי השעה ולא נראה לי שלנין היה פוסל אותו באופן עקרוני. הסטייה של סטלין לא היתה אידיאולוגית אלא אישית ונפשית. ואם בכל זאת אשתמש באנלוגיות לחיי הפרט היומיומיים, תופעת סטאלין היתה בגדול הסינדרום של ילד מוכה שהופך לאב מכה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שיש הבדלים משמעותיים בין האידיאולוגיות. אני לא חושב שהפועל ''לתקן'' הוא אחד מהם. גם הנאציזם ''מתקן'' את העולם - ומביא עולם ''יותר טוב'', בעיניהם. הבעיה היא כאמור באמצעים שאנשים מפעילים כדי לתקן את העולם. נדמה לי גם שהאמירה שליהודים ולצוענים היה מקום שווה בחברה האוטופית הקומוניסטית, היא טעות. אמנם שם כל בני האדם שווים, אבל רק בתנאי שהם מוחקים את זהותם הנבדלת (דתית, לאומית, תרבותית) והופכים למה שמרקס כינה ''אזרח בן מינו'' - כזה שאיננו שייך לאף קהילה אלא לקהילה הקומוניסטית בלבד. כשאנשים דבקים בזהותם, הם מכשילים את ההיסטוריה בדרכה אל האוטופיה. ואז צריך מנהיג חזק שימצא את הדרך להסיר את המכשול. אשר על כן זרעי הפורענות מצויים בשתי האידיאולוגיות. הרוע טמון במימושם על ידי אנשים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |