 |
"באופן כללי יש שלושה מישורים ששווה לשים אליהם לב בקשר לשואה: הראשון הוא שהדמוקרטיה לא קורסת בן לילה. יש שחיקה הדרגתית ועקבית שניתן בהחלט לעקוב אחריה. שנית, אמנם התנועה הציונית צמחה בתוך מבנה דמוקרטי אבל זה אף פעם לא היה חלק משיח רחב יותר של זכויות אדם.
תמיד היו גבולות ברורים מאד לסובלנות, ועוד לפני השואה. עוד מימי שפינוזה, הקהילה היהודית נהגה להפגין חוסר סובלנות כלפי מתנגדים פוליטיים, אנשים בעלי דעות חופשיות מדי, ובעיקר כלפי לא יהודים. ודבר אחרון: בלי השוואה אין תהליך לימודי. לא רק שצריך להשוות, חייבים להשוות. וזה לא יפגע בשום צורה בקדושת השואה וגם לא בקורבנוּת הקדושה שלנו".
"לא הצלחתי עד היום להבין מדוע אנחנו צריכים להעביר את הנוער שלנו את החוויה הקונקרטית. טוב, אני מיתממת. אני יודעת בדיוק מדוע עושים להם את זה, כי רוצים שהם יעברו טלטלה ואז יבינו שאין כמו מדינה יהודית עם צבא חזק. אבל בעיני זה הישג לא ממשי. אלה שכמעט חוגגים את זוועות השואה לא מבינים דבר אחד מכריע.
בעיני, ההגדרה של ציונות היא באוטואמנציפציה של פינסקר, שליהודים יקרו רק הדברים שהם רוצים שיקרו להם, ורק על פי מעשיהם, כשהדגש הוא על יוזמה: 'יש בכוחנו'. החינוך הזה של השואה הוא בדיוק להפך, אנחנו מגדלים דורות של צעירים שמאמינים שאנחנו אומללים, מוכי גורל. שתמיד רדפו ותמיד ירדפו אותנו, ושאין בכוחנו לשנות את המציאות הזו. המחיר של החדרת תחושת הקורבנוּת לגרונם של הצעירים הוא פטליזם שמוביל לפאסיביות."
חנה יבלונקה בשיחה עם ניר ברעם לרגל יום השואה הבינלאומי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש