|
||||
|
||||
אני מבחין בין שחיתות קלאסית/קשה (שוחד, למשל) לבין שחיתות מוסרית (למשל, מתן החלטה או פסק דין כ"עונש" על דחיית הצעת בית המשפט לפשרה או "סתם" מתוך קלות דעת וחוסר אחריות). אני משער שמספר המקרים של שחיתות קלאסית אינו גדול. לגבי שחיתות מוסרית - להערכתי הם רבים מאד ועולים אולי על 50% מכלל המשפטים (בודאי שכך, אם כוללים בהם גם תיקי תעבורה). אני יודע מידיעה אישית על עשרות מקרים כאלה. למשל, מקרה אחד, בו בית המשפט העליון נתן שתי החלטות סותרות, רק משום שהתיק הועבר לו ע"י מזכירות בית המשפט בטעות פעמיים. פרט לכך, מפעם לפעם אנו שומעים על החלטות או פסקי דין, שההסבר הסביר ביותר להם הוא שחיתות מוסרית. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאולי כדאי להפריד בין מה שאתה קורא "שחיתות מוסרית" לבין סתם החלטות לא טובות או לא עקביות. גם שופטים עובדים באילוצים של זמן ונסיון וכאלה. מעבר לזה, אני תוהה אם לתהות בציבור לגבי שחיתות של החלטות ספציפיות של שופט ספציפי זה בכלל חוקי. זה דיבה? בזיון בית־המשפט? משהו אחר? |
|
||||
|
||||
אני זוכר במעומעם אירוע דומה, מישהו מפורסם, אולי סופר? שמתח ביקורת על פסק דין מסוים והואשם בבזיון, איני זוכר אם הבזוי היה על הביקורת או על הדרך בה נוסחה. |
|
||||
|
||||
סליחה, תיקון. ...אם האישום היה על הביקורת או על הדרך בה נוסחה. |
|
||||
|
||||
אם אין ביסוס מתאים, זה עלול לגרום להעמדתך לדין באשמת ביזוי בית המשפט. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |