|
||||
|
||||
מצטרף להצעתך להוסיף זמן לבחינה - מצדי גם שלוש שעות, פלוס שינוי קטן: על כל מילה מיותרת התלמיד ישלם בנקודות. שייקחו כמה זמן שהם רוצים, אבל שיכתבו לעניין. כך נחליף את הסינון שאמורה לכפות מגבלת הזמן בסינון מודע מצד התלמיד שגם יפתח כישורי הבדלה בין עיקר לטפל. תומך נמרצות גם בהצעתך באשר לדרישה לתואר ראשון. יש להחליפו בהכשרה מקצועית. |
|
||||
|
||||
הכתיבה שלא לעניין של התלמידים היא אולי רעה חולה אבל למורים יש חלק גדול בבעיה הזאת. הסיבה למריחות הידועות במקצועות ה''רכים'' היא גם בשל טכניקת הירי לכל הכיוונים מתוך תקווה שמשהו יפגע, אבל גם משום שמורים במקצועות הללו מתגמלים את הכתיבה הארכנית על פני הלקונית. |
|
||||
|
||||
נכון, נכון, נכון. מי מאיתנו לא זוכר הערה בעט אדום - "חסר! התכוונתי שתכתבו גם ש..." ליד התשובה. ולך תסביר שענית בדיוק על מה נשאלת. זה יוצר פשוט פרנויה אצל התלמידים והם נושאים אותה איתם לנצח. כדי לאזן את התמונה בחינות הבגרות היום מבקשות "פרט שתי סיבות ותן שלוש דוגמות" וכן הלאה תחת לדרוש "דון!" כך שעל התלמיד לשקול בעצמו מה לכלול ומה לא בהתאם למגבלות הזמן והמקום. לדעתי בעניין זה רואים באופן מובהק את חשיבות "איכות המורה." איכות נמדדת גם ביכולת לשאול שאלה מדויקת ולצפות לתשובה מדויקת ולהיות מסוגלים להעריך תשובות בלתי צפויות אבל רלוונטיות. שאלות מפורטות כל כך או הערכה יתרה לתשובות ארכניות מעידות על חוסר יכולת של המורה - תחת הנחיית המערכת - להתמודד עם אתגר הבדיקה והניקוד. חשוב לזכור כי רמת המורה נקבעת בראש ובראשונה מרמתו כתלמיד בית ספר. וכיום, כשדור המורים הוא בוגר המערכת לאחר המעבר לדעיכה, הושלם המעגל: בוגרי מערכת לקויה מלמדים במערכת לקויה. אזלה זרימת הדם הטרי מן המערכת הישנה לחדשה. המערכת סגורה. |
|
||||
|
||||
היתה לי מורה ל''חיבור'' שנהגה למחוק את המילים המיותרות (בטוש אדום) לדרוש מהתלמיד להעתיק מחדש ורק אז היתה נותנת ציון, לקח חשוב. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |