|
למה תלמידאות "מושתתת על אמון הדדי בין המורה לתלמיד"? היא נשמעת לי כמו ציות לכללי בית הספר, ולא מבוססת כלל על הדדיות. אני חושב שהאמון וההדדיות נכנסים כאן כ-(א) דרך להחביא את רעיון הסמכות, שהוא לא אופנתי היום, מאחורי מילים יפות. (ב) כדרך לרתום את מערכת היחסים האישית בין המורה לתלמיד לטובת ציות. דהיינו, להעמיס על אי-ציות רגשות אשמה אישיים. לא פייר. עדיף בעיניי להבהיר שיש בחינוך אלמנטים סמכותניים ויש אלמנטים חופשיים. התלמיד חייב לציית לאלמנטים הסמכותיים כי זהו טבעו של ביה"ס.
אני חושב שבמאמר שלך, שבעיניי הוא רגיש ונהדר, הבהרת את הבעיה שבתלמידאות: תלמידים שלא מצייתים לנורמות הם פעמים רבות תלמידים שבעיות רגשיות או אחרות מונעות מהם לציית לנורמות. קשה להאשים אותם על כך. אין לי הצעה אחרת, אבל אני חושב שהניסיון למדוד חינוך נועד לכישלון. אפשר למדוד למידה (לפחות כזאת שנעה בדפוסים המקובלים). בלתי אפשרי למדוד את ההשפעה של מורה גדול עליך, שיכולה להתגלות רק בשלבים מאוחרים בחייך, ובלתי אפשרי למדוד משהו שהוא תהליך במונחים של תוצאות.
|
|