בתשובה לשוקי שמאל, 12/12/10 22:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים אתך שמחויבותם החזקה של המתנחלים ותומכיהם להמשך ההתישבות ביהודה ושומרון מאפשרת להם לגבור על אדישותו או תמיכתו הרפה של צבור גדול בהרבה להקפאה. למרות זאת, זה לא כוח פוליטי אמיתי; זה כוח נקודתי, שתלוי בשיווי משקל עדין בנקודה מסוימת בזמן. אם מחר יחליט נתניהו להקים ממשלת אחדות עם לבני, יתנדף הכוח הזה כלא היה. כפי שהצעת, נתניהו לא ניחן באומץ הלב הנדרש למהלך כזה - אבל צריך גם לציין שאין לו בינתיים סיבה טובה לכך. חידושו של משא ומתן עקר עם הפלשתינים לא מהווה, מבחינת נתניהו, סיבה לקחת סיכון פוליטי משמעותי. היו וישנם פוליטיקאים שהציגו את עצמם כפרגמטיסטים - חיים רמון, למשל. פרגמטיסט ואופורטוניסט הם דברים שונים: פרגמטיסט טוען שהוא מנסה בכל נקודה בזמן למצוא את הדבר הטוב ביותר למדינה בלי תלות באידאולוגיה כזו או אחרת, ואילו אופורטוניסט מנסה בכל נקודה בזמן למצוא את הדבר הטוב ביותר עבור עצמו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי כדעתך. מו"מ עם הפלשתינאים לא יוביל לשום מקום. העתיד הוא של יוזמות חד צדדיות. הבעייתיות הגדולה של נתניהו ומפלגתו אינה בעמדותיו ההצהרתיות אלא במקום הפוליטי שהוא תפס. בעוד שקרוב לודאי שעתידה וטובתה של מדינת ישראל תלוי ביוזמה מדינית ונטילת סיכונים בתחום הבטחוני. קפיאה על השמרים, מתוך נסיון לשמר הישגי עבר ומציאות בלתי אפשרית, תוליך בהסתברות גבוהה מאד להדרדרות במצבה הבטחוני והכלכלי של ישראל. בכל מקרה, חוסר מעש משמעו מעבר היוזמה לצד הפלשתינאי ומיקסום היתרונות שלו (גב בינלאומי ותמיכה בטוחה של המרחב המוסלמי). לרוע המזל, עגלתו הפוליטית של נתניהו רתומה לגורמים הדורשים בדיוק זאת (קפיאה על השמרים ונסיון חסר סיכוי לשמור על מצב הכיבוש ביו"ש). מה פירוש "עגלה פוליטית רתומה"? אם נתניהו ילך "קדימה", הציבור שלו יזכר בדברי חז"ל "כל הדומה לביצה, ביצה טובה הימנו" (קריא המקור עדיף על החיקוי). המוצא היחיד של נתניהו היא להסב את הדיון הציבורי לנושאים אחרים (נניח חילונים מול חרדים, לאומיים מול אוניברסליסטים למיניהם), אבל זה כבר הימור כבד ושאלה של אומץ לב כדבריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא היה יכול להציב אג'נדה אזרחית כלשהי ולהתחיל לבצע אותה. למשל, השריפה בכרמל נתנה לו הזדמנות פז להראות שהנה הוא לוקח את העניינים לידיים ומטפל במה שלא טיפלו קודמיו. הוא היה יכול להכריז על החנוך כפרויקט לאומי ולהעביר לשם תקציבים נכבדים. הוא היה יכול לעשות הרבה דברים שמתנגדיו היו מתקשים לתקוף אותם במישור הפנימי - ולצמצם בכך את הבקורת על חוסר המעש שלו בזירה המדינית. הבעיה אתו היא שלא רק בנושא המדיני הוא מצטייר כנרפה וחסר יזמה אלא גם בנושאי פנים; הנושא היחיד שהוא באמת השקיע בו מאמץ היה רפורמת הקרקעות, וגם היא לא הגיעה רחוק במיוחד (ואפילו לשיטת אלה שתמכו בה, קשה לארות אותה כבעיה הבוערת ביותר על סדר היום הלאומי). השרים היחידים בממשלתו שנראים כאילו הם מנסים לקדם משהו בתחומם הם כחלון וארדן - ורק הראשון באמת מצליח, ולא בזכות מעורבות של נתניהו. זה מפתיע במדה מסוימת; כשר אוצר הוא היה יוזם ופעיל (גם אם הפעילות שלו לא היתה לרוחי). כנראה שהוא מתפקד היטב רק כשאינו בראש הפירמידה - חבל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |