בתשובה לירון, 05/12/10 20:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. השאלה היא אילו נזקים אתה רוצה למזער. שטח יער הוא דבר שקשה לתמחר. והרי עם יכולות כיבוי ירודות יותר היה עלול להישרף גם הכרמל כולו. גם הסיכונים לחיי אדם ורכוש קשים למדי לאומדן, אם כי אולי לא בלתי-אפשריים. ב. שאלה קשורה, ואולי יותר חשובה, היא האם זה מקרה קיצון. זו השריפה הקשה בתולדות המדינה, ומבחינה זו היא בוודאי קיצון. אלא שבשנתיים האחרונות נראה שכל העולם יודע שריפות חסרות תקדים: יוון, צרפת, קליפורניה, אוסטרליה, רוסיה. התחממות גלובלית, מישהו? כך שנדמה לי שזה אולי מקרה קיצון ביחס לעבר, אבל, אויה, מקרה טיפוסי לשנים הקרובות (שיהיה קל יותר אם נהיה טובים יותר בכיבוי.) ולהצעה הפרובוקטיבית שלך בסוף - כחובב טבע נלהב, שחותם על כל עצומה של החברה להגנת הטבע, מצאתי את עצמי לא יודע אם לצחוק או לבכות בשעות הראשונות של השריפה, כשעברה לי בדיוק המחשבה הזו בראש: בשביל מה אנחנו נלחמים על שמירת שטחים פתוחים? ממילא הם נשרפים. לפחות שטחים בנויים נשרפים פחות. הבו לנו ישובים על חשבון היערות! וכבישים! כבישים רבים שיבתרו את היערות, ושיהיו רחבים! אין כמותם לעכב שריפות. לא שאני מסכים עם עצמי כאן, אבל אני לא בטוח מה לענות. אם למישהו יש תשובה משכנעת, אודה לו מאוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מחפש תשובה משכנעת לטענה "אין יערות אין שריפות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרשה לי רק תיקון לוגי קטן: "אין יערות - אין שריפות יער". עכשיו אפילו אם מערכת האייל תכריז על פרס כספי, לא תמצא תשובה משכנעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אכן האקלים משתנה ומתחמם, גם הרכב הצמחיה צריך להשתנות. בנגב אין יערות. האם כדאי לנטוע יערות בנגב, להשקות אותם ולהגן עליהם מפני שריפות? כנראה שלא. נניח שתנאי האקלים בגליל יהיו דומים לתנאי האקלים בנגב. אם כך מדוע שיהיו יערות בגליל אם האקלים יתחמם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תיקח מפות של הנגב מלפני 30 20 ו10 שנים אתה תראה את פעילותה (הברוכה?) של הקק"ל שגורמת לאזורים שקודם לכן היו מדבריים להפוך לחורשות. מצד שני נדמה לי שדווקא בנגב לא פורצות שריפות גדולות בחורשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי החורשות קטנות מדי, או שמעשני הנרגילות מתרחקים מהן משום מה. מה ההסבר שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בשטחים פתוחים יש שרפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל שטחים פתוחים נשארים פתוחים גם אחרי השריפה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הכתבה: "האורן רגיש יותר ואינו מתחדש לאחר שרפה, אבל האש פותחת את האצטרובלים, מפזרת את הזרעים וגורמת לנביטה רבה בשנה שלאחר השרפה." למעשה, שריפות עוזרת לאורנים להשתלט על שטחים, במקום עצים שזרעיהם עמידים פחות לאש, כדוגמת האלון. בשלב זה אני עוד נזהר מלקבוע כי גורמים בקהילת האורנים הם שהציתו את האש, אך לא מן הנמנע שהאבולוציה האורנית העניקה עדיפות לאלו המסוגלים להיאחז בכל גיץ לשם ביצוע "תמות נפשי עם אלונים", כאשר לגנום של המתאבד מובטחים חיי נצח, הכוללים עתה גם את האדמה והמינרלים של שכניו המנוחים. מעניין מה יקרה ביער מעורב של שיטות מכחילות ואורנים לאחר כמה דורות. האם הם ילמדו לחיות ביחד לאחר כמה שריפות? או לפחות יתלכדו כדי להכות באויב המשותף - האלון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות באמת שהרכב הצמחיה ישתנה; בכל מקרה, אף אחד לא מציע להשקות את היערות. אני חושב שעדיין יש מספיק גשם כדי שיתחדש שם יער או חורש כלשהו, ואף צפוף, ולו גם בהרכב צמחים אחר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |