 |
אני טוען שלכוחות הכיבוי הקונבנציונליים (משאיות כיבוי עמוסות כבאים אמיצים) לא היתה יכולה להיות השפעה משמעותית על שריפה כזו. אין להם שום אפשרות לרדת לשטח או למלא מכלים מחדש, הציר היחיד שכבאית יכולה לנסוע עליו הוא כביש בית-אורן ומה קורה למי שמנסה לנסוע שם - את זה ראינו, לצערנו. אילו שרותי הכבוי היו מקבלים את התקציב שהם רצו, הם כנראה היו מנצלים אותו לחידוש צי הכבאיות, שיפור הציוד ותגבור כוח האדם (מטרות ראויות כשלעצמן) ולא לרכישת מטוס כבוי - וגם אם היו רוכשים מטוס אחד לא ברור מה הוא היה מצליח לעשות (ואם היה מי שהיה מזניק אותו בזמן). הם יכולים להיות יעילים רק בשולי שטח בנוי.
מערך הפינוי אולי עבד לא רע, אבל אסון האוטובוס נובע ישירות ממחדל של אי-תכנון. איך אפשר להכניס אוטובוס לכביש הזה כשמשתוללת שריפה בשטח? הרי זו מלכודת מוות. לאורך כל הכביש הזה מכביש 4 עד דמון יש שלוש נקודות שבהן אוטובוס יכול לבצע פניית פרסה; בכל נקודה אחרת הוא לכוד. תכנון נכון היה מחייב שברגע שיש בשטח שריפה הכביש הזה סגור במחסומים - כמו כביש הערבה בשטפון, נניח. לכלא אפשר היה להגיע מכיוון עוספיה - שם הכביש הרבה יותר ישר, אופקי ורחב והיער הרבה פחות צפוף.
אגב, מעניין לראות מה התכניות למצב שבו שריפה דומה תתרחש בצד הצפוני של הכרמל - ביער שמגיע לקיבוץ יגור, לנשר ולחלקים הצפון-מזרחיים של חיפה. אם מי מהאיילים הטכניוניים לומד במקרה בפקולטה לאווירונאוטיקה, הייתי ממליץ לו לבדוק את זה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש